אוטוטו חג פסח. לנסוע לישראל לחופשה זו משאת נפש של רוב הישראלים המתגוררים מחוץ לישראל. ״אין כמו ישראל במיוחד כשאתה חוזר אליה לביקור״ אומרים הגששים.

מתכוננים כל השנה ליום הגדול לנסוע כשהילדים בחופשה מבית הספר, קונים כרטיסי טיסה (יקר מאוד כי תמיד נוסעים ״בעונה״ ולכן מחפשים כל הזמן מבצעים), קונים מתנות (לא יפה לבוא בידים ריקות במיוחד כשאת ״הדודה מאמריקה״) ובעיקר בונים הרים של משאלות, ציפיות וחלומות עד כמה כמו ביומולדת כולם יחגגו ויהיו סביבינו ונרגיש הכי הכי אהובים. נהיה בחיק משפחה אוהבת שרק חיכתה שנגיע כבר, סופסוף לא צריך בייביסיטר וההורים שלי ישמרו על הילדים, נצא עם כל החברים הטובים לבתי קפה, מסעדות (שהרי כמו חברים שעזבתי בישראל אין לי בחו״ל), כל היום נשתה קפה, שוק כרמל, עיר דויד ובכלל ״נרגיש הכי הכי ביומולדת בבית כי הבית שלנו זה בישראל״. 

בפועל , לעיתים קרובות הרבה אכזבות. כן כל משפחה מתרגשת כמו ביומולדת ביום הראשון שהגענו אבל אחר כך כולם עסוקים ועובדים, ההורים שמחים לראות את הנכדים אבל אין להם כל כך זמן לעשות בייביסיטר, החברים מקסימים אבל כולם עובדים ועסוקים ולא תמיד קל להם לצאת בערבים, מסעדות יקרות מאוד, ואנחנו מוצאים את עצמינו עם הילדים 24/7 . נשמע נהדר אבל בחיי היום יום יש לילדים סדר יום קבוע ומסגרות חינוכיות וכל יציאה מהמסגרת מאתגרת אותם…אנחנו נעים ונדים עם הילדים מצפון הארץ לדרומה לפגוש את כולם. מזה כולם?! תמיד יש מישהו שנעלב שלא באנו אליו כי כולם מזמינים לארוחת ערב בבית שלהם, מישהו שנעלב ומרגיש שהוא לא מספיק חשוב כי ראינו אותו רק פעם אחת. אנחנו מוצאים את עצמינו ״עובדים במולדת״ בלרצות  את כולם, בלהקפיד לפגוש את כולם עד כדי כך שהחופשה נהפכת למטלה מעייפת. עוגת היומולדת אכן יפה ומרשימה אבל מתברר שהיא לא כל כך טעימה כפי שהיא נראית מרחוק.  ואנחנו רק רוצים ״הביתה״ למקום החדש שאנחנו גרים בו. ואז על המטוס חזרה….. אנחנו כבר מתגעגעים למסיבת היומולדת נוספת בישראל. 

אז מה עושים?

1. ראשית מודעת והבנה שזו חופשה אחרת. שחלומות ומשאלות זה נהדר אבל צריך להתכונן לתוכנית אלטרנטיבית. שלהתאכזב זה חלק מהביקור כי ברגע שבחרנו להתרחק מהמולדת זה חלק מהמחיר וצריך ללמוד לחיות עם העובדה ״שלא כולם יאהבו אותנו וזה בסדר״.   
2. להגדיר באופן הכי ברור מה אנחנו מצפים, מה ראלי ומה לא. קודם כל לעצמינו ואחר כך לאחרים. אני למשל נוהגת לעשות מפגש חברות טובו אותן אני מאוד אוהבת באחד מהבתים יום אחרי שהגעתי. כך אני זוכה לראות את כולן כבר בהתחלה ובהמשך על פי הזמן שעומד לרשותינו.  
3. הזמן אינו עומד מלכת בישראל. החיים ממשיכים עבור מי שנשאר בישראל כמו שקורה לנו. לכן לא בהכרח נצליח לשמור על קשרים וחברויות עם כל האנשים ״רחוק מהעין הרבה פעמים רחוק מהלב״.
4. לקבוע מראש מפגשים אבל עם גמישות ואפשרויות שינוי. להשאיר חצאי ימים ללא תיכנון כדי לאפשר לכם ולילדים לנוח פיזית ומנטלית.
5. נשמע כיף ונהדר לגור אצל ההורים או המשפחה אבל לא תמיד זה כך. אם יש אפשרות כלכלית עדיף לשכור דירה קטנה כך שיהיה לכם ולילדים המקום שלכם ״ the cave”.  לנוח, להרגע, להתעצבן- בקיצור להיות נורמליים. יש היום הרבה אפשרויות של החלפת דירות ושל השכרות לא יקרות. 
6. אנשים וסיטואציות משתנים ולכן היו פתוחים וקשובים לתחושה תוך כדי הביקור שבעצם לא תמיד ״אין כמו בבית בישראל״ ויתכן שהחוייה של בית ובחירה ברילוקיישן תתחזק דווקא אחרי הביקור בישראל.
7. יהיו שיבקרו אותכם על כך שאתם לא גרים בישראל ולעומתם אחרים שיקנאו או שירצו לחיות מחוץ לישראל כמוכם. כל אחד יש לו מה להגיד ולייעץ. לכו עם האמת שלכם כי כמו בכל בחירה יש צדדים חיוביים יותר וחיוביים פחות. 

והכי חשוב תנסו להנות ולחגוג כי לא כל יום זה יום הולדת !