“אכתוב את סיפורה של אימי וכך אוכל להפרידו מסיפורי. אכתוב את סיפורה וכך אוכל להיות אני’ מבלי להיות בשבילה, אך גם להיות אני מבלי להיות נגדה” אומרת גיבורת הספר “הבת מחוץ לארץ” (נגאת אל-האשמי).

משפט אחד המתמצת את סיפור הזהות של ילדי הרילוקיישן. שנה חדשה ואיתה הזדמנות לשינוי שלנו, הורים ישראלים החיים ומגדלים ילדים מחוץ לישראל.

זהות והגירה וראש השנה, ארבע מילים עולם שלם. ישראלי עוזב מוגדר כמי ששוהה מחוץ לישראל במשך שנה שלמה לפחות. קראו לזה רילוקיישן. קראו לזה הגירה. זהו שלב מעבר משמעותי בחיים, בעל השלכות על הזהות והתפקוד הפסיכולוגי והיומיומי שלנו. כיום, כשאנחנו עוברים מארץ לארץ, איננו נדרשים לבטל את כל הסממנים התרבותיים-לאומיים ישראליים שלנו, אך עדיין חיים במדינה אחרת ואמורים במידה זו או אחרת לאמץ את הזהות והתרבות של אזרחי המדינה אליה עברנו. כשאנחנו עוברים כזוג או כמשפחה הלחצים התוך משפחתיים מתגברים מעצם העובדה כי בני משפחה שונים מסתגלים בקצב שונה. לעיתים הבעל או האשה מסתגלים מהר יותר ואז קיים פער בין בני הזוג.

למאמר המלא ב  YNET – לחצו כאן