בימי הפנדמיה, שאלת השייכות שלנו שוב עלתה לסדר היום. ד״ר נטע פלג מסבירה מדוע עלינו, ישראלים החיים מעבר לים, להימנע משאלת החזרה ולהתמקד, לפני הכל, בשאלת השייכות שלנו ושל ילדינו, לסביבה שבה אנחנו חיים.

לאחרונה נשמעה הערכה גסה לפיה 200 אלף ישראלים חזרו לישראל בעקבות משבר הקורונה.

לא ברור מי החוזרים. האם הם ישראלים שקיבלו החלטה שביתם הוא בישראל, האם הם צעירים מטיילי “הטיול הגדול” אחרי הצבא שטיולם נגדע בעקבות וירוס הקורונה, האם הם ישראלים השוהים מספר שנים מחוץ לישראל או כאלו המתגוררים שנים רבות מחוץ לגבולות הארץ, האם הם רווקים או זוגות, או אולי משפחות שלמות.

מי שמכירים את התחושות, אנחנו תוהים האם אלו ישראלים ש”התנדנדו” עוד בטרם הגיעה הקורונה לחיינו בנוגע לחיים בארה״ב אל מול החזרה לישראל והקורונה, הייתה הדחיפה בקבלת החלטות.

האם אלו משפחות שנותרו ללא הכנסה או ביטוח רפואי? וגם, לכמה זמן הם שבו לישראל, האם לתקופה מוגבלת עד יעבור זעם או שמא זה לתמיד.

ניתן לשאול עוד שאלות רבות והמספרים המוצגים אינם מגובים במחקר ובסטטיסטיקה. אבל בעצם מה זה חשוב? חשוב מה כל אחד מאיתנו, המתגורר מחוץ לישראל, חושב וחש עם עצמו בהקשר של שייכות שלו, שייכות של ילדיו למקום בו אנו חיים.