כולנו רוצים הזוגיות ללכת מחובקים, יד ביד, לצפות ביחד בזריחת השמש ובשקיעתה, להיות כאן ועכשיו אחד בשביל השני. אז למה זה קורה כל כך מעט? למה אנחנו לעיתים רבים יותר מאשר מחובקים אם להיות מחובקים זה מה שכולנו רוצים?

״כשהכרנו היה לנו כיף, רק חיכינו להיפגש, הכול זרם בינינו טבעי, לא היו מריבות. פתאום אחרי שעברנו לגור ביחד התחילו חילוקי דעות על דברים קטנים ומטופשים אבל מאז שהתחתנו אנחנו רבים רוב הזמן״. מוכרות לכם שיחות כאלה? משה (42) וימית (39) נישאו לפני שלוש שנים ונמצאים במצב הזה. ימית פגשה אותי לאחר הרצאות שנתתי בנושא וביקשה להגיע אליי עם בעלה. מריבות חוזרות ונשנות וקשיים בקומוניקציה בינה ובין בעלה הדאיגו אותה מאוד.

כולנו רוצים ללכת מחובקים בחוף לעבר השמש שצובעת את הרקיע באופק הים ולחלום על עולמות עליונים. זו הרגשה עילאית להיות מאוהבים אבל החיים מזמנים לנו התמודדויות נוספות. ימית ומשה שמעו על ריבים אצל חבריהם אך לא חשבו שזה יקרה להם. משה כבר איבד תקווה, התאכזב מהנישואין וחשב על פרידה.

ד״ר ג׳ון גריי, יועץ זוגי, וסופר (“גברים ממאדים ונשים מנוגה”) מציין כי אחד האתגרים הקשים בין זוגות מאוהבים הוא התמודדות עם הבדלי השקפות ומחלוקות. ימית מספרת כי כאשר היא ומשה לא מסכימים על דבר מסוים השיחה ביניהם הופכת לוויכוח ואחריו באה מריבה, ואז הם מתחילים להעליב זה את זה, להאשים אחד את השני ולהטיח דברים מעברם והאהבה נעלמת. בסופו של דבר כל אחד מהם מרגיש פגוע ומובס, נשאר עם מחשבות שלו עד שלא תמיד זוכרים למה המריבה התחילה.

עם ימית ומשה עבדתי על פי גישתו של ד”ר גריי: כשמתחילות פגיעות הדדית אנו חשים בלתי נאהבים, ולאדם שאינו נאהב וחש פגוע רגשית קשה לפתח יחס של אהבה. “גברים ממאדים” מסוגלים להתמודד עם חילוקי דעות כשצרכיהם הרגשיים מסופקים. משה מתווכח כי הוא חש איום שמא אינו אהוב ומוערך, בלתי רצוי. כשימית מודעת לתחושותיו של משה הרי כשקיימת ביניהם אי הסכמה, במקום לפנות אליו בשאלה ״איך אתה מסוגל לשכוח לקנות את מה שביקשתי ממך” מתבקש שהיא תגיד לו ״מאוד לא נעים לי שאתה שוכח לעשות דברים שאני מבקשת ממך”. מתגובה כזו הוא יהיה פנוי להקשיב לדבריה ולהבין שמותר לה לכעוס עליו. “לנשים מנוגה” יש את הצורך להרגיש צודקות, שיקשיבו לדבריהן, ושיגלו אכפתיות. לכן בזמן שהם מתווכחים עליו להתייחס קודם כול לקושי שלה: “את צודקת”. “אני מבין שאכזבתי אותך”. “לפעמים אני לא שם לב”. רק אחר כך כשהיא תהיה מוכנה להקשיב לו, לומר לה למה הוא איחר.

ניתן לצמצם את כמות הריבים והעלבות אם כל צד יבין את צורכי הצד השני, אם ננסה לספק אותם, ואם לא ניקח את דברי האחר כעלבון אישי. לא חילוקי הדעות פוגעים בנו, אלא הדרך שבה אנחנו מנהלים את הויכוח בינינו. ניתן להגיע לפתרון בהסכמה הדדית במקום לפתוח ב״מלחמת עולם״.