אם את/ה שואלים את עצמכם ״מי אנחנו ומה אנחנו עושים עם חיינו?״ זה מאמר עבורכם. מי כמוכם יודע כמה השאלות האלו קשות מבחינה רגשית וכמה אנחנו מנסים להתחמק מהן ולשקוע בשיגרת היום יום. אבל שיגרת היום יום לא עוזרת לנו בהכרח להתמודד מול עצמנו.
שלומית (36), נשואה ואם לבן ובת, היגרה לארצות הברית לפני 8 שנים, היא הלכה אחרי בעלה שנשלח מטעם עבודתו. בישראל היא עבדה כמורה ושמחה מאוד לקחת פסק זמן מהעבודה ולהתאוורר. הנחיתה שלה ושל ילדיה בארצות הברית הייתה קלה יחסית כיוון שמקום העבודה של בעלה מימן למשפחה בית, מכונית, ושילם משכורת יפה. ילדיהם התאקלמו מהר בבתי הספר, התחברו בקלות עם בני גילם, ולשלומית היה יותר ויותר זמן פנוי. היא בילתה בקניות, הכירה חברות חדשות, גם יצאה איתן לבתי קפה, ומדי פעם אפילו ישנה שנת צהרים, מנוחה שלא הייתה לה מאז לידת הילדים.
לכאורה שלומית הרגישה שהיא הצטרפה ל״ערוץ החיים הטובים״. ובכל זאת חשה ״לא שייכת לפה״, “לא מוצאת כיוון״. היא החליטה לחפש עבודה, בהיותה מורה בהשכלתה פנתה למספר בתי ספר, הבינה שעליה להוציא רישיון מקצועי, ולמצוא עבודה לא יהיה לה קל. אמנם בעלה משתכר יפה אבל היא חשה “בכלוב של זהב” ואינה מוצאת את מקומה.
הגירה (רילוקיישן) מארץ אחת לשנייה היא שלב מעבר בחיים שיש בו לא רק שינוי מקום, אלא מצריך התמודדות נוספת עם השלכות על הזהות העצמית ועל תפקוד מנטאלי והיום-יומי שלנו. כחלק מההתאקלמות בארץ חדשה נוצרים לחצים סביב אובדן השליטה בשפה, אובדן סטטוס אישי ומקצועי, אי-וודאות לגבי העתיד וכו׳. שלומית חוותה את הקושי כי ״שלא קל למצוא עבודה גם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות״, ושאלות סביב זהותה ״מי אני ומה אני רוצה לעשות עם חיי״.
במפגש הראשון אמרה לי שלומית שהיא רוצה מאוד לחזור לישראל וסיפרה לי כמה הייתה מאושרת בישראל. “נניח שתחזרי לישראל בעוד שלוש שנים”, שאלתי אותה, “מה תספרי על מה השגת או עשית בעת השהיה בארצות הברית?״. על סמך תשובתה לשאלה זו התחילה התערבותי הטפולית.
שלומית ציינה בפני שהיא לא כל כך מעוניינת לחזור לעבוד במקצוע ההוראה, וזמן קצר לפני שהחליטה על מעבר לארצות הברית היא החלה ללכת לשיעורי יוגה. שמנו את לימוד היוגה כאתגר עבורה ובעקבות השיחות היא החלה להשתתף בשיעורי יוגה וכיום נמצאת לפני קבלת הסמכה כמדריכת יוגה. דרך היוגה היא הכירה חברות ומשפחות חדשות שיש להם אותם תחומי עניין. היוגה איפשרה לשלומית לבטא חלקים אחרים וליצור קשר עם אנשים חדשים על בסיס של אהבה לתחום מסוים, ולאו דווקא על בסיס שפת דיבור משותפת. שלומית עדיין חיה בתחושה של אי וודאות לגבי הרצון לחזור לישראל אבל כיום היא חיה את ההווה, את המציאות העכשווית. תהליך של מציאת העצמי אותו עוברת שלומית כמהגרת בארצות הברית הינו תהליך מורכב הכולל בתוכו גם פחדים ומחסומים רגשיים, כמו פחד מפני כישלון, פחד מפני אכזבה עצמית או של הן הזוג.
חלק מהתהליך הוא כמו שאומר טימון בסרט הנפשה ״מלך האריות״ לסימבה הגור, בנו של מופאסה, מלך האריות שנרצח: ״אתה חייב למצוא את מקומך״, לקחת תפקיד אקטיבי בתהליך מציאת עצמך.
