לפני 20 ומשהו שנים פתחתי שרותי “אמא הסעות” בתל אביב. אלו היו ימים בהם לא חלמנו על אובר, ליפט או גט טקסי.. מי בכלל חשב על זה ?! ( איזה פספוס!)

אז הקמתי שרות “אמא הסעות” וכמו כשפותחים חברה חדשה הבוס הוא הנהג. ותמיד במושב האחורי היו לי לפחות שני נוסעים, תמיד!

אז הכל התחיל שנפתח חוג לשמיעה מוסיקלית יצירתית ודפנה חברתי אמא של אסף (חבר מהגן) אמרה לי שזה מאוד חשוב. אז איך חוצים את נהר הירקון בתל אביב, כמובן חוצים את הגשר במכונית.

אז הבן הגדול היה בחוג לשמיעה מוסיקלית שעה שלמה ואני התרוצצתי עם הקטנה בגינת משחקים ליד הבנין. בגשם, בשמש, חייבים לנסוע כי מה יקרה אם לילד לא תהיה שמיעה מוסיקלית יצירתית.

ובכלל כל שם שהיו בו המילים “יצירתית”, “יצירתי”, “יצירתיות”  אני מיד הייתי שם. ו

אז כשהסתיימה לה השעה היצירתית של הגדול ,  הקטנה נכנסה לאותו חוג כי איך לא, ״חייבים שיוויון בין אחים״. ושוב אני מתרוצצת בגשם ובשמש בגינת משחקים על שפת הירקון ״ בזמן איכות״ עם הבן.

וכך נמשכו שרותי “אמא ההסעות” לאזורים שונים בעיר בהתאם לחוגים היצירתיים השונים. בהדר יוסף למשל אני עם הקטנה יושבת באוטו, מטיילת ברחוב וכשכבר אין לה סבלנות לשבת ולטייל אני משכנעת אותה שאולי תואכל עוגיה קטנה ב״קפה גלית״ וכמובן היא אכלה עוגיה קטנה ואני את כל השאר. נשרפו 30 דקות , מה עושים בשאר הזמן? שרותי “אמא ההסעות” ממשיך לעבוד  ואנחנו ממשיכות לטייל בשכונה, מנסות קניה קלילה בסופרמרקט שעולה לי במס שתיקה של סוכריה לילדה . ועוד חוג, ועוד חוג …. וכמובן שרותי ההסעות פועל גם לשם. אבל עכשיו כבר עליתי דרגה וקיבלתי מאישי ליומולדת כובע של נהג כאות הוקרה על פועלי כנהגת מצטיינת.

ואז נסענו לאמריקה לשנתים שנמשכים כבר 16 שנים. ובאמריקה חגיגה , אם הייתי מרוויחה כסף עבור שרותי “אמא ההסעות” שעשיתי ואני עושה בהתאם לזמן שאני בדרכים הייתי צוחקת על אובר בסיבוב.

הvan נהפך לחדר אוכל קיבוצי, חדר שינה לילדים, משחקים או מה לא בעודינו מחכים אני והילדים לילד שבחוג היצירתי. ובאמריקה נוספו חוגי הספורט למיניהם כדורמים, שחיה, טניס, כדורעף ומה לא.  באמריקה כבר קיבלתי העלאה ולאט לאט עברתי למכוניות יוקרה עם חיבור לאינטרנט, gps ומה לא העיקר שאמשיך בשרותי “אמא הסעות”. כי באמריקה כמו באמריקה לא חוצים את נהר הירקון מצד אחד לשני אלא נוסעים שעה או שעה וחצי כל כיוון ואז מחכים שעתים לפחות כי הילדים צריכים וחייבים וזה חשוב להתפתחות האישית, לקבלה לקולג ומה לא.

אני עדין נוהגת אבל לא לעוד הרבה זמן ובקצב הזה נראה שבקרוב ילדי יפתחו שרותי הסעות ויסיעו אותי לחוגים לפיתוח יצירתי של בעיות זכרון.

איך שר שמוליק קראוס :  “איך כשגלגל מסתובב לו”. ואם היום תשאלו אותי במרחק של שנים אם זה היה כל כך חשוב? האם בלי חוגי יצירתיות אי אפשר לגדל ילדים יצירתיים קרוב לוודאי שאענה לא ואצחק על עצמי. ולגבי שרות “אמא הסעות” אענה לכם שגם אם זה קשה ומתיש הרי ניתן להפוך את הנסיעה לזמן איכות ויצירתיות: שיחה עם הילדים, משחקי “אני רואה”,  שמיעה של מוסיקה ביחד , ועוד.

אז אם ימאס לכם מלהזמין אובר או ליפט תזכרו שבימי קדם וגם היום יש עדין ״שרותי אמא הסעות״