בלילות לבנים סופרים כבשים
מייקל (56) הופנה למשרדי על ידי רופא המשפחה.
כבר מספר שנים הוא לא מצליח להירדם בלילות. הוא הולך לישון עייף אך לא נרדם. בסביבות השעה שלוש בבוקר הוא נרדם אבל רק לשעתיים. מייקל עייף כל הזמן, מפהק בעבודה, מתרגז בקלות, יכולת הריכוז שלו נמוכה. הוא עלה במשקל כתוצאה מאכילת יתר על מנת להישאר ערני. הוא ניסה כדורי שינה, נבדק במעבדות שינה, נרשם לכל מחקר על שינה, עשה יוגה, תרגל מדיטציה. אך בחודשים האחרונים הוא שותה אלכוהול כדי להירדם וחושש להתמכר לכן הגיע אליי לטיפול. לילות ללא שינה היא תופעה השכיחה בכ- 25 אחוז מאוכלוסיית המבוגרים. הפרעת שינה פוגעת בתפקוד יום-יומי ובאיכות החיים. היא קשורה בשינויים פיזיולוגיים כמו עלייה בלחץ הדם, פעילות יתר של מערכת עצבים, רגישות יתר לכאב, עלייה ברמת הגלוקוז בדם, וכן ירידה בחסינות.
את הפרעות השינה ניתן לחלק לארבע קבוצות: הפרעות שינה הנובעות מתהליך השינה עצמו (הפסקות נשימה), מגורמים חיצוניים (למשל מחשבות טורדניות), מתזמון שינה (שינה ביום וערות בלילה) והפרעה משנית לבעיות רפואיות (גופניות או נפשיות).
במפגשים הראשונים עבר מייקל הערכה מקיפה של סוג הפרעת השינה אצלו. נמצא כי הוא סובל מאינסומניה: קשיי הירדמות, התעוררויות חוזרות מהשינה, ויקיצה מוקדמת בבוקר. מקורה של האינסומניה אצל מייקל היא במחשבות חוזרות ונשנות לפני השינה על אירועים מדאיגים וניסיון לפתור את אותן הבעיות. בפועל, מייקל שוכב במיטה מספר שעות כשהוא ער, ומפתח חרדה ולחץ מתוצאות חוסר השינה שלו ביום למחרת. הימצאות יתר במיטה יוצרת מתח, תסכול ואכזבה כתוצאה מתחושת חוסר השליטה. כדי לייעל את השינה קוצר זמן שהייתו במיטה לזמן השינה שלו בפועל. בהמשך תורגלו טכניקות הרפיה שונות שמטרתן להפחית חרדה ומתח לפני ההליכה לישון, בהן גם היפנוזה קלינית אשר מחליפה זיכרון של לחץ וחרדה מהלילה ומחדר השינה לחוויה של שינה מרעננת.
מייקל למד, למשל, לא להתעלם מהמחשבות אלא לתחום את הזמן בו המחשבות חולפות במוחו, לאתר ציפיות לא מציאותיות לגבי השינה (“אני חייב לישון שבע שעות בלילה כדי להיות בערנות”), לזהות מחשבות המונעות ממנו להירדם ולשנות אותן למחשבות חיוביות, ואיך לא ליחס כל התנהגות לא רצויה לקושי בשינה (“רבתי עם הבוס כי אני לא ישן בלילה”).
בסופו של תהליך מייקל הצליח לחוש יותר ויותר שליטה ופיתח מיומנויות חדשות בכל הקשור לניהול קשיי השינה שלו.
כמו בשיר שכתב יונתן גפן “הכבש השישה עשר”: “כשאני לא מצליח להירדם ומחשבות יוצאות
ונכנסות, אני יושב על המיטה שלי וסופר כבשים. העדר עובר מעל לראשי ונעלם מאחורי הגב …
אך כשמגיע הכבש השישה עשר, אני יודע שהוא יעצור ויסתובב לי בחדר, ואני מבין שהכבש הזה
יישאר ואין לו עניין להמשיך עם העדר… הוא בדרך כלל הכבש שאיתו אני נרדם”.