“אתמול הרגשתי ממש רע”, אומרת אסנת (35) לבעלה ירון (38). “ציפיתי שתזיז את עצמך ותציע לי שתיקח פעם אחת את הבנות בצהרים כדי שאוכל לנוח קצת, לאכול לבד ארוחת צהרים כדי שיהיו לי כמה שעות שקטות לעצמי, ולא זכיתי לזה. ציפיתי שתביא לי פרחים, תזמין אותי למסעדה טובה, רק שנינו, ואתה רוצה שנצא עם הבנות, ביחד”. כמובן שאחרי ציפייה שלא מומשה מגיעה אכזבה. ואחריה כעס וטינה ואז מתחילות הערות מעליבות, ויכוחים, ומריבות. “בסוף ירון צועק עליי”, מוסיפה אסנת להתלונן. “ירון שואל אותי ‘אבל מה עשיתי?’  למה את עצבנית עליי? מעירה לי כל הזמן”.

סביר שאצל רובנו קיימת התקווה שבן הזוג יקרא את המחשבות שלנו, ויגיב בדיוק כפי שהיינו רוצים.

מחקר שעקב אחרי 103 זוגות במשך חמש שנים מצא כי גברים זקוקים לסוגי תמיכה שונים: רגשית, ייעוצית, מגע פיסי וכיוצא באלה אך התמיכה חייבת להתאים לצרכים עכשוויים שלהם בעוד שלנשים חשובה התמיכה עצמה גם אם אינה תואמת לצרכים. קשה לנו לקבל מצב בו בן הזוג מגיב בכל מיני אופנים ולא יודע מה טוב לנו, לכן לא תמיד נזכה להתייחסות שציפינו לה. לאחר שנות נישואין רבות אנחנו מצפים מבן הזוג שיהיה קשוב לצרכינו כל הזמן וידע בדיוק מה אנחנו רוצים. אסנת: “לאחר שנים של ביחד ציפיתי מירון שיכיר מה עושה לי טוב, וזה לא תמיד קורה”. מה עושים?

ראשית, הבנה שאנחנו בני אדם ולא נביאים. יתכן שירון פחות רגיש, ולא תמיד שם לב לשינויי מצב רוח של אסנת. גם אם שם לב, אולי הוא לא תמיד יודע איך להגיב. אסנת הפנימה במהלך השיחות כי עליה להסביר לירון מה עובר עליה, מה הצורך שלה. “אני זקוקה לחיבוק ולהרגשה שאוהבים אותי בבית ובמקום העבודה שלי”, מבהירה אסנת. וירון, במקום שירון יכנס הביתה ויגיד “שלום” בכעס וישקע בטלוויזיה הוא לומד לומר לאסנת שהיום הוא מאוד מרוגז בגלל אירוע מסוים שקרה בעבודה, ולכן הוא מבקש קודם כל לראות טלוויזיה כדי להירגע ולאחר מכן יוכל לעזור לה במקלחות לילדים. ירון לומד כי אסנת איננה “אישה עצבנית” כדבריו, אלא שאינה יכולה כל הזמן לקרוא את מחשבותיו ורגשותיו. על שניהם לבוא אחד לקראת השני: לא האשמה “אתה כל היום מחוץ לבית ומשאיר אותי לטפל לבד בילדים”, אלא שיתוף “בזמן אחרון הטיפול בילדים נופל רק עליי, אני מצפה שאחריות הטיפול בילדים תהיה על שנינו “.

אנחנו לא קוראים מחשבות אבל חשוב שנהיה רגישים וקשובים לצרכים וננסה לקלוט מהי המצוקה האמיתית של בן הזוג שלנו. דיאלוג ושיחה הם התשובה. לא לסמוך מה חושבים שכל צד הבין, אלא להביע את ההרגשה ואת הצורך: “עצוב לי, אשמח לקבל עזרה”. חשוב לברר לאיזה סוג של תמיכה זקוקים ותתאים יותר לצד השני.