טיסת אל על ישירה מיאמי- תל אביב.

קונה כרטיס יום לפני. במחשב 5 מקומות ישיבה פנויים באמצע. מקום פנוי אחד במעבר. תופסת אותו מיד.  אוהבת חלון אבל זה מה יש.

עולה בנחת למטוס ומתישבת בנחת במקומי. זוכרים אני במעבר ולידי 2 כסאות פנויים. עד כאן שיגרה משעממת. מתבוננת מסביב. שפה עברית שלטת.

מרגע זה מתחילה תופעה שלא פגשתי בשום חברת תעופה אחרת. מתחיל ״משחק הכסאות״. נוסעים זזים ממושב למושב בקצב מסחרר. ״בלאגן שקט״ –   מעבירים תיקים, שמיכות והכל בקצב מסחרר אבל בשקט. ״הערכת מצב״- בשני מושבים לידי מרגע שישבתי עד ההמראה התישבו 4 אנשים שונים ולשאלתי ענו כמובן ״כן זה הכסא שלנו״ ולאחר 5 דקות של שיחות שקטות עם חברים אחרים במטוס קמו וזזו.

2 דקות לפני ההמראה. מתצפתת במושבים מסביבי ״התנחלות״. מישהי מתיישבת במרכז השורה, מניחה תיקים על מושבים משני צדדיה, מכסה עיניים. אחרים שמים רגלים על מושבים פנויים לידם. ״יש״!!! אני כבר חוזה נצחון. כל השורה שלי!

אבל ״אויב אכזר״ בשורה מאחורי. 3 ישראלים יושבים באותה שורה בצפיפות  ומודיעים לי בחיוך שאחד יעבור קרוב לוודאי לכסא לידי לאחר ההמראה.

״no way”  אני אומרת לעצמי ומחייכת אליהם חזרה. משחקת אותה ״ cool”. 

״הערכת מצב ״ נוספת- שומעת שהם גרים כבר הרבה שנים בארצות הברית ולא ביקרו בישראל כמה שנים. ״טוב יש סיכוי ולא רק סיכון״-אני אומרת לעצמי.

המטוס ממריא. מבינה שעוד רגע הם כבר ישאלו אותי אם אפשר לשבת לידי… 

״no way” אני שוב אומרת לעצמי. ״תוכנית הישרדות״ בעיצומה. מניחה חפצי על הכסאות פנויים בשורה לידי.  בשורות לידי ״ההתנחלות״  הפכה כבר לשכיבה על הכסאות. ״איזה רעיון מבריק״ אני חושבת. נשכבת מיד על כל השורה. מתכסה בשמיכות. טוב אחרי שנים של מגורים בארצות הברית ניסיתי להיות גם נחמדה ולא הורדתי את הכסאות למצב של רבע שכיבה על מנת לא לצפף יותר את הנוסעים יבשורה מאחורי.

שומעת את הישראלים הצפופים בשורה מאחור שואלים באדיבות את הדיילת האם יש מקומות פנויים במטוס לעבור לשבת . הדיילת הישראלית עונה באדיבות ״אבדוק ובמידה ויש אודיעה לכם״. זוכרים שהם כבר לא גרים שנים רבות בישראל? שכחו שזו ״שאלת קידבק״ שהתשובה עליה ברורה: לא חטפת לא קיבלת, אין מקומות פנויים! 

אבל עדין יש מצב מלחמה והם זוממים על השורה שלי. ״הערכת מצב״- מחליטה לוותר על ארוחת לילה ונרדמת בשכיבה על כל השורה. אל דאגה,  את  הקלוריות החסרות אשלים עם בורקסים טעימים בישראל. 

אז מה היה לנו? במחשב נותרו כמה מקומות פנויים באמצע , בפועל 50 מקומות פנויים בטיסה, משחק כסאות, מלחמת הישרדות, ישראלים שהפכו לאמריקאים ואני ששילמתי כרטיס תיר וקיבלתי כמעט מחלקת עסקים. וכן הישראלים האמריקאים המשיכו לחייך כל הטיסה , מה שאומר שהתאוריה של טיפול קוגניטיבי בהביוריסטי נכונה: הכל ענין של תפיסה ואמונה.

אין כמו אל על אם אתה יודע איך להתנהג. וכן הקפה באל על הכי טוב שיש עם חלב ״אמיתי״. על ארוחת הבוקר הישראלית כבר לא ויתרתי.

״אל על הכי בבית״  

Welcome to the Holy Land ???✈️