ביקור מולדת זה כמו יומולדת

ביקור מולדת זה כמו יומולדת

אוטוטו חג פסח. לנסוע לישראל לחופשה זו משאת נפש של רוב הישראלים המתגוררים מחוץ לישראל. ״אין כמו ישראל במיוחד כשאתה חוזר אליה לביקור״ אומרים הגששים.

מתכוננים כל השנה ליום הגדול לנסוע כשהילדים בחופשה מבית הספר, קונים כרטיסי טיסה (יקר מאוד כי תמיד נוסעים ״בעונה״ ולכן מחפשים כל הזמן מבצעים), קונים מתנות (לא יפה לבוא בידים ריקות במיוחד כשאת ״הדודה מאמריקה״) ובעיקר בונים הרים של משאלות, ציפיות וחלומות עד כמה כמו ביומולדת כולם יחגגו ויהיו סביבינו ונרגיש הכי הכי אהובים. נהיה בחיק משפחה אוהבת שרק חיכתה שנגיע כבר, סופסוף לא צריך בייביסיטר וההורים שלי ישמרו על הילדים, נצא עם כל החברים הטובים לבתי קפה, מסעדות (שהרי כמו חברים שעזבתי בישראל אין לי בחו״ל), כל היום נשתה קפה, שוק כרמל, עיר דויד ובכלל ״נרגיש הכי הכי ביומולדת בבית כי הבית שלנו זה בישראל״. 

בפועל , לעיתים קרובות הרבה אכזבות. כן כל משפחה מתרגשת כמו ביומולדת ביום הראשון שהגענו אבל אחר כך כולם עסוקים ועובדים, ההורים שמחים לראות את הנכדים אבל אין להם כל כך זמן לעשות בייביסיטר, החברים מקסימים אבל כולם עובדים ועסוקים ולא תמיד קל להם לצאת בערבים, מסעדות יקרות מאוד, ואנחנו מוצאים את עצמינו עם הילדים 24/7 . נשמע נהדר אבל בחיי היום יום יש לילדים סדר יום קבוע ומסגרות חינוכיות וכל יציאה מהמסגרת מאתגרת אותם…אנחנו נעים ונדים עם הילדים מצפון הארץ לדרומה לפגוש את כולם. מזה כולם?! תמיד יש מישהו שנעלב שלא באנו אליו כי כולם מזמינים לארוחת ערב בבית שלהם, מישהו שנעלב ומרגיש שהוא לא מספיק חשוב כי ראינו אותו רק פעם אחת. אנחנו מוצאים את עצמינו ״עובדים במולדת״ בלרצות  את כולם, בלהקפיד לפגוש את כולם עד כדי כך שהחופשה נהפכת למטלה מעייפת. עוגת היומולדת אכן יפה ומרשימה אבל מתברר שהיא לא כל כך טעימה כפי שהיא נראית מרחוק.  ואנחנו רק רוצים ״הביתה״ למקום החדש שאנחנו גרים בו. ואז על המטוס חזרה….. אנחנו כבר מתגעגעים למסיבת היומולדת נוספת בישראל. 

אז מה עושים?

  1. ראשית מודעת והבנה שזו חופשה אחרת. שחלומות ומשאלות זה נהדר אבל צריך להתכונן לתוכנית אלטרנטיבית. שלהתאכזב זה חלק מהביקור כי ברגע שבחרנו להתרחק מהמולדת זה חלק מהמחיר וצריך ללמוד לחיות עם העובדה ״שלא כולם יאהבו אותנו וזה בסדר״.   
  2. להגדיר באופן הכי ברור מה אנחנו מצפים, מה ראלי ומה לא. קודם כל לעצמינו ואחר כך לאחרים. אני למשל נוהגת לעשות מפגש חברות טובו אותן אני מאוד אוהבת באחד מהבתים יום אחרי שהגעתי. כך אני זוכה לראות את כולן כבר בהתחלה ובהמשך על פי הזמן שעומד לרשותינו.  
  3. הזמן אינו עומד מלכת בישראל. החיים ממשיכים עבור מי שנשאר בישראל כמו שקורה לנו. לכן לא בהכרח נצליח לשמור על קשרים וחברויות עם כל האנשים ״רחוק מהעין הרבה פעמים רחוק מהלב״.
  4. לקבוע מראש מפגשים אבל עם גמישות ואפשרויות שינוי. להשאיר חצאי ימים ללא תיכנון כדי לאפשר לכם ולילדים לנוח פיזית ומנטלית.
  5. נשמע כיף ונהדר לגור אצל ההורים או המשפחה אבל לא תמיד זה כך. אם יש אפשרות כלכלית עדיף לשכור דירה קטנה כך שיהיה לכם ולילדים המקום שלכם ״ the cave”.  לנוח, להרגע, להתעצבן- בקיצור להיות נורמליים. יש היום הרבה אפשרויות של החלפת דירות ושל השכרות לא יקרות. 
  6. אנשים וסיטואציות משתנים ולכן היו פתוחים וקשובים לתחושה תוך כדי הביקור שבעצם לא תמיד ״אין כמו בבית בישראל״ ויתכן שהחוייה של בית ובחירה ברילוקיישן תתחזק דווקא אחרי הביקור בישראל.
  7. יהיו שיבקרו אותכם על כך שאתם לא גרים בישראל ולעומתם אחרים שיקנאו או שירצו לחיות מחוץ לישראל כמוכם. כל אחד יש לו מה להגיד ולייעץ. לכו עם האמת שלכם כי כמו בכל בחירה יש צדדים חיוביים יותר וחיוביים פחות. 

 

והכי חשוב תנסו להנות ולחגוג כי לא כל יום זה יום הולדת !

“הכי בבית” או ״זר לא יבין זאת״

“הכי בבית” או ״זר לא יבין זאת״

טיסת אל על ישירה מיאמי- תל אביב.

קונה כרטיס יום לפני. במחשב 5 מקומות ישיבה פנויים באמצע. מקום פנוי אחד במעבר. תופסת אותו מיד.  אוהבת חלון אבל זה מה יש.

עולה בנחת למטוס ומתישבת בנחת במקומי. זוכרים אני במעבר ולידי 2 כסאות פנויים. עד כאן שיגרה משעממת. מתבוננת מסביב. שפה עברית שלטת.

מרגע זה מתחילה תופעה שלא פגשתי בשום חברת תעופה אחרת. מתחיל ״משחק הכסאות״. נוסעים זזים ממושב למושב בקצב מסחרר. ״בלאגן שקט״ –   מעבירים תיקים, שמיכות והכל בקצב מסחרר אבל בשקט. ״הערכת מצב״- בשני מושבים לידי מרגע שישבתי עד ההמראה התישבו 4 אנשים שונים ולשאלתי ענו כמובן ״כן זה הכסא שלנו״ ולאחר 5 דקות של שיחות שקטות עם חברים אחרים במטוס קמו וזזו.

2 דקות לפני ההמראה. מתצפתת במושבים מסביבי ״התנחלות״. מישהי מתיישבת במרכז השורה, מניחה תיקים על מושבים משני צדדיה, מכסה עיניים. אחרים שמים רגלים על מושבים פנויים לידם. ״יש״!!! אני כבר חוזה נצחון. כל השורה שלי!

אבל ״אויב אכזר״ בשורה מאחורי. 3 ישראלים יושבים באותה שורה בצפיפות  ומודיעים לי בחיוך שאחד יעבור קרוב לוודאי לכסא לידי לאחר ההמראה.

״no way”  אני אומרת לעצמי ומחייכת אליהם חזרה. משחקת אותה ״ cool”. 

״הערכת מצב ״ נוספת- שומעת שהם גרים כבר הרבה שנים בארצות הברית ולא ביקרו בישראל כמה שנים. ״טוב יש סיכוי ולא רק סיכון״-אני אומרת לעצמי.

המטוס ממריא. מבינה שעוד רגע הם כבר ישאלו אותי אם אפשר לשבת לידי… 

״no way” אני שוב אומרת לעצמי. ״תוכנית הישרדות״ בעיצומה. מניחה חפצי על הכסאות פנויים בשורה לידי.  בשורות לידי ״ההתנחלות״  הפכה כבר לשכיבה על הכסאות. ״איזה רעיון מבריק״ אני חושבת. נשכבת מיד על כל השורה. מתכסה בשמיכות. טוב אחרי שנים של מגורים בארצות הברית ניסיתי להיות גם נחמדה ולא הורדתי את הכסאות למצב של רבע שכיבה על מנת לא לצפף יותר את הנוסעים יבשורה מאחורי.

שומעת את הישראלים הצפופים בשורה מאחור שואלים באדיבות את הדיילת האם יש מקומות פנויים במטוס לעבור לשבת . הדיילת הישראלית עונה באדיבות ״אבדוק ובמידה ויש אודיעה לכם״. זוכרים שהם כבר לא גרים שנים רבות בישראל? שכחו שזו ״שאלת קידבק״ שהתשובה עליה ברורה: לא חטפת לא קיבלת, אין מקומות פנויים! 

אבל עדין יש מצב מלחמה והם זוממים על השורה שלי. ״הערכת מצב״- מחליטה לוותר על ארוחת לילה ונרדמת בשכיבה על כל השורה. אל דאגה,  את  הקלוריות החסרות אשלים עם בורקסים טעימים בישראל. 

אז מה היה לנו? במחשב נותרו כמה מקומות פנויים באמצע , בפועל 50 מקומות פנויים בטיסה, משחק כסאות, מלחמת הישרדות, ישראלים שהפכו לאמריקאים ואני ששילמתי כרטיס תיר וקיבלתי כמעט מחלקת עסקים. וכן הישראלים האמריקאים המשיכו לחייך כל הטיסה , מה שאומר שהתאוריה של טיפול קוגניטיבי בהביוריסטי נכונה: הכל ענין של תפיסה ואמונה.

אין כמו אל על אם אתה יודע איך להתנהג. וכן הקפה באל על הכי טוב שיש עם חלב ״אמיתי״. על ארוחת הבוקר הישראלית כבר לא ויתרתי.

״אל על הכי בבית״  

Welcome to the Holy Land ???✈️

רק התחתנתם וכבר טיפול זוגי?

רק התחתנתם וכבר טיפול זוגי?

יותר ויותר זוגות מגיעים אליי לקליניקה. המטרה,טיפול זוגי  בשנת נישואין ראשונה, לעיתים גם לפני הנישואין.

אם יש קשיים לפני החתונה אז למה להתחתן?

עמר ודניאלה נשואים חצי שנה. הוא מהנדס אלקטרוניקה, נשלח לעבוד בארה”ב. היא עיתונאית שמחה לראות עולם ולשפר את האנגלית שלה.

“הזוג הטרי” שכר דירה יפה קרובה לים, הם רואים סביבם מכוניות חדשות ש”בישראל יכולנו רק לחלום עליהן”. לכאורה אידיליה אך הם כל הזמן מתווכחים.

כל אחד מבני הזוג מנסה לכפות את דעתו, ולהיות צודק יותר.

שניהם רחוקים ממשפחתם, עדיין לא מצאו חברים, הם לבד. עמר עובד כל היום ודניאלה “מסתובבת” בתחושה שהחלום שלהם הפך לסיוט.

חברה הציעה שילכו לטיפול זוגי. דניאלה הזדעזעה ועמר הגיב בחיוב.

טיפול זוגי לפני נישואין או בתחילתם יכול לסייע בבניית זוגיות טובה לאורך זמן.

מחקרים מראים כי זוגות שהשתתפו בתוכניות הכנה לנישואים דיווחו על שביעות רצון גבוהה יותר בקשר הזוגי וניהול אפקטיבי יותר של קונפליקטים.

הקשיים בזוגיות שמנהלים דניאלה ועמר:

  • קושי בחלוקת התפקידים
  • קושי במינון הזמן לזוגיות
  • קושי בהקצאת זמן אישי, וכל אחד לעצמו
  • תלות רגשית וכלכלית בהורים
  • רצון לרצות זה את זו, ואת ההורים
  • צבירה של כעסים ועלבון

הם מתמודדים בו זמנית עם התאקלמות בארץ חדשה ושונה, בעבודה חדשה והשתלבות חברתית. בגלל ריחוק ממשפחה ומחברים אין להם לאן “לברוח” כשהם בריב ועימותים ומוצאים את עצמם זקוקים ללמוד לחיות ביחד. יחד עם זאת ריחוק ממשפחה ומחברים עוזר לזוג לבנות יחידה עצמאית חדשה. ה”לבד” מהווה יתרון עבורם.

זוגיות עצמאית

לכל זוג יש דינמיקה משלו אשר מבוססת על היחסים שחוו בבית הוריהם, אישיות, יכולת לתקשר, היכולות לאינטימיות וכולי. ה”ביחד” מאלץ אותם למצוא דפוס מתאים. ככל שזה קורה מוקדם יותר בנישואין כך צפויים להיווצר פחות כעסים, פגיעות, והתרחקות זה מזו.

הקושי אצל דניאלה ועמר נובע מקונפליקט ופחד, תלות ועצמאות.

בני ה-30 חוו מגורים מחוץ לבית הוריהם, אך עדיין מנסים “לחנך” אחד את השני שהדרך שלו או שלה טובה ונכונה יותר. הטיפול מתמקד בחיזוק רגשי של אמון, תמיכה ושיפור התקשורת.

שלב ראשון:

השיחות עם שניהם מתמקדות בבנייה ובפיתוח רגשות ואמון אחד כלפי השני.

היכולת להקשיב לשני, יכולת לבטא, ויכולת לקבל שלא תמיד ישיגו מה שירצו.

השלב השני:

מתרגלים בקליניקה ובבית מצבים שמטרתם לעזור להקשיב אחד לשני ולנסות לבנות דרך משותפת בה כל אחד/ת מוותר/ת ובא/ה לקראת השני, לא כפשרה מאולצת, אלא מתוך תפיסה של רצון לחיות ביחד.

שימו לב,

בניגוד לדעה רווחת טיפול זוגי בשנת נישואין ראשונה יכול לשפר ולבנות מערכת יציבה ומספקת לאורך זמן.

אל תחוו את הקשיים לבד

 

אני חדש בארצות הברית

אני חדש בארצות הברית

עליתם על מטוס וטסתם לארצות הברית. הגעתם כדי ללמוד, לשנות אווירה, רילוקיישן בעקבות עבודה, ברחתם קצת מלחצי משפחה, חובות כלכליים… לא משנה כרגע מה. חלפה שנה- שנתיים , שלוש ואתם עדין כאן חיים מחוץ לגבולות ישראל. רובכם הגעתם לזמן מוגבל וקצר. לא חשבתם ואולי עדין אינכם חושבים שאתם נשארים.   רילוקיישן, הגירה הינה שלב מעבר בחיים בעל השלכות על הזהות והתפקוד הפסיכולוגי והיומיומי שלנו.  אנו נדרשים להסתגל לארץ אחרת, תרבות שונה, אוכל, שפה, חברים חדשים . לעיתים מדובר על תהליך זהה לתהליך אבל החל בהכחשה, הכרה באובדן, כעס והשלמה. לחצים התוך משפחתיים מתגברים מעצם העובדה כי בני משפחה שונים מסתגלים בקצב שונה. לעיתים אחד מבני הזוג הבעל או האשה מסתגלים מהר יותר ואז קים פער בין בני הזוג.  לקריאת המאמר המלא לחץ כאן

געגועים לאור, געגועים לחיבוקים חמים

געגועים לאור, געגועים לחיבוקים חמים

מוכרת לכם הסיטואציה שאתם גרים בארצות הברית ומתגעגעים לישראל ? מזה הגעגוע הזה? למי ולמה אנחנו מתגעגעים? כבר לא “יושבים על המזוודות” אבל הגעגועים לישראל ולמשפחה חזקים. געגוע הוא כמיהה, ערגה, רצון למשהו שהיה ואיננו. הגעגוע יכול להיות לאנשים, למקום, לחוויה, לאוכל של בית, או גם לחלקים חסרים בנפש שלנו. געגוע מתחיל בהיזכרות במצב של קרבה, ואחריו חלה התנתקות והתרחקות, כמו במקרה של אורית אשר פיזית גרה רחוק ממשפחתה. לקריאת המאמר המלא לחץ כאן 

 

זהות ושייכות

זהות ושייכות

אם אתם מגדלים ילדים מחוץ לגבולות ישראל והתפתחות הזהות הישראלית והיהודית של ילדיכם חשוב לכם, אל תחמיצו קריאת כתבה שפורסמה בעמוד   השער של עיתון ישראפוסט על סדנה ורעיון אשר פותח ומונחה במשותף על ידי הרב יהודה קורנפלד ואנוכי. לקריאת המאמר המלא לחץ כאן