חיים במצב של חוסר וודאות

חיים במצב של חוסר וודאות

Family and Parenting

איך לחיות בין קווי “הספגטי” והמודלים האירופאי והאמריקאי? או איך חיים במצב של חוסר וודאות?

הוודאות היחידה שלנו כתושבי פלורידה כרגע היא חוסר הוודאות.

זוהי חוסר וודאות מציאותית לא דמיונית שנמשכת לאורך זמן רב ומשתנה כל הזמן!

הוריקאן דרגה 5 מאיים להגיע אלינו, לא ברור בדיוק מתי דוריאן יגיע (כנראה בין יום שני לשלישי אבל לא בטוח..), איזה דרגה יהיה כשיגיע, איפה תהיה “העין”, מה יקרה למי שב”עין” ובשאר “חלקי הפנים”, להשאר או לנסוע מפה, ואם לנסוע לאיפה, ואם להשאר אז איך להתכונן.

חיים בהבנה שלמרות שאנחנו כל כך “טכנולוגיים” ומתקשרים בחלקיקי שניות מקצה אחד לשני של העולם, הרי שעדין הטבע חזק מאיתנו!!

 

אז איך חיים במצב של חוסר וודאות? מתאים גם אם אתם יחידים, זוגות או משפחה עם ילדים?

1.     קבלת העובדה שבמצב הנוכחי לחץ הוא נורמלי ובלתי ניתן למנוע אותו. לחץ חשוב במצב הזה כי הוא עוזר לנו לפעול על מנת לשרוד. הבעיה זו פניקה וחרדה. שתיהן מובילות אותנו למצב של קבלת החלטות לא רציונליות.

2.      נושמים.  כן נשימות עמוקות והבנה שזה המצב ואנחנו עושים את הכי טוב שאפשרי

3.     מתכוננים. מתכוננים לגרוע מכל כולל דלק במכוניות, מים, אוכל יבש וכו. התכוננות חשובה מבחינה פרקטית ומנטלית כי היא נותנת לנו חוויה מסוימת של שליטה במצב בו אין לנו שליטה מלאה

4.     אינפורמציה וידע- מתעדכנים בחדשות. ידע חשוב ונותן לנו שליטה אך היצמדות לטלויזיה מגבירה את חווית האשליה ותחושה שמתבררת ככוזבת שיש לנו שליטה בסיטואציה.

5.     הסחת דעת- עוזבים את הטלויזיה והסלולרי והעידכונים ויוצאים החוצה מהבית לטבע- רוכבים על אופניים, צועדים, רצים, הולכים לים.  מזג האויר עדין נעים ואין כל סיבה שלא לצאת מהבית. מחקרים מראים כי יציאה לטבע ופעילות ספורטיבית מפחיתה לחץ וחרדה.

6.     בילוי משפחתי- סרט, קריאת ספרים, שיחות פנים אל פנים (לא פייסטיים..), הכנת ארוחות ועוד, כל אותם דברים שבשיגרה לא תמיד מספיקים לעשות ולהנות ביחד.  

7.     מיינדפולנס חיים בהווה. במצב של חוסר וודאות אנו עסוקים רוב הזמן במה יקרה בעתיד ביום שני בלילה או שלישי בבוקר כשההוריקאן יגיע ומה יהיה אחרי שיגיע כאשר למעשה אין לנו על כך שליטה מלאה. שליטה יחידה שיש לנו ויכולה להוביל אותנו לתחושה טובה הינה בהווה. להתמקד מה ניתן לעשות כרגע כדי שארגיש טוב יותר ואפחית את חווית חוסר הנוחות שכאמור טבעית והגיונית.

8.     לשים לב לרגשות ומחשבות שלנו בהווה, ללא שיפוטיות. לשאול – מה קורה עכשיו? אלו מחשבות עוברות בראשי? מה אנחנו מרגישים? ואז נגלה פעמים רבות שהאי וודאות המציאותית אינה כה שחורה ושעדין יש בידינו שליטה על מה שקורה לנו כעת. ושיש גם רגעים רבים של יופי ועוצמה.

9.     ביחד- במצבי לחץ של חוסר וודאות עדיף להמצא עם אנשים נוספים. מחקרים מראים כי תמיכה חברתית “והביחד” מפחיתים חרדה. אם אתם עם משפחה וחברים דאגו, התקשרו לאחרים שנמצאים לבד – חוויה של שייכות, נדיבות, חמלה וחום בתקופה שאנחנו זקוקים לכך ביותר.

מי פנוי בארלוזורוב? או שרותי “אמא הסעות”

מי פנוי בארלוזורוב? או שרותי “אמא הסעות”

Family and Parenting

image from: https://pixabay.com/illustrations/taxi-transportation-uber-ride-3318766

לפני 20 ומשהו שנים פתחתי שרותי “אמא הסעות” בתל אביב. אלו היו ימים בהם לא חלמנו על אובר, ליפט או גט טקסי.. מי בכלל חשב על זה ?! ( איזה פספוס!)

אז הקמתי שרות “אמא הסעות” וכמו כשפותחים חברה חדשה הבוס הוא הנהג. ותמיד במושב האחורי היו לי לפחות שני נוסעים, תמיד!

אז הכל התחיל שנפתח חוג לשמיעה מוסיקלית יצירתית ודפנה חברתי אמא של אסף (חבר מהגן) אמרה לי שזה מאוד חשוב. אז איך חוצים את נהר הירקון בתל אביב, כמובן חוצים את הגשר במכונית.

אז הבן הגדול היה בחוג לשמיעה מוסיקלית שעה שלמה ואני התרוצצתי עם הקטנה בגינת משחקים ליד הבנין. בגשם, בשמש, חייבים לנסוע כי מה יקרה אם לילד לא תהיה שמיעה מוסיקלית יצירתית.

ובכלל כל שם שהיו בו המילים “יצירתית”, “יצירתי”, “יצירתיות”  אני מיד הייתי שם. ו

אז כשהסתיימה לה השעה היצירתית של הגדול ,  הקטנה נכנסה לאותו חוג כי איך לא, ״חייבים שיוויון בין אחים״. ושוב אני מתרוצצת בגשם ובשמש בגינת משחקים על שפת הירקון ״ בזמן איכות״ עם הבן.

וכך נמשכו שרותי “אמא ההסעות” לאזורים שונים בעיר בהתאם לחוגים היצירתיים השונים. בהדר יוסף למשל אני עם הקטנה יושבת באוטו, מטיילת ברחוב וכשכבר אין לה סבלנות לשבת ולטייל אני משכנעת אותה שאולי תואכל עוגיה קטנה ב״קפה גלית״ וכמובן היא אכלה עוגיה קטנה ואני את כל השאר. נשרפו 30 דקות , מה עושים בשאר הזמן? שרותי “אמא ההסעות” ממשיך לעבוד  ואנחנו ממשיכות לטייל בשכונה, מנסות קניה קלילה בסופרמרקט שעולה לי במס שתיקה של סוכריה לילדה . ועוד חוג, ועוד חוג …. וכמובן שרותי ההסעות פועל גם לשם. אבל עכשיו כבר עליתי דרגה וקיבלתי מאישי ליומולדת כובע של נהג כאות הוקרה על פועלי כנהגת מצטיינת.

ואז נסענו לאמריקה לשנתים שנמשכים כבר 16 שנים. ובאמריקה חגיגה , אם הייתי מרוויחה כסף עבור שרותי “אמא ההסעות” שעשיתי ואני עושה בהתאם לזמן שאני בדרכים הייתי צוחקת על אובר בסיבוב.

הvan נהפך לחדר אוכל קיבוצי, חדר שינה לילדים, משחקים או מה לא בעודינו מחכים אני והילדים לילד שבחוג היצירתי. ובאמריקה נוספו חוגי הספורט למיניהם כדורמים, שחיה, טניס, כדורעף ומה לא.  באמריקה כבר קיבלתי העלאה ולאט לאט עברתי למכוניות יוקרה עם חיבור לאינטרנט, gps ומה לא העיקר שאמשיך בשרותי “אמא הסעות”. כי באמריקה כמו באמריקה לא חוצים את נהר הירקון מצד אחד לשני אלא נוסעים שעה או שעה וחצי כל כיוון ואז מחכים שעתים לפחות כי הילדים צריכים וחייבים וזה חשוב להתפתחות האישית, לקבלה לקולג ומה לא.

אני עדין נוהגת אבל לא לעוד הרבה זמן ובקצב הזה נראה שבקרוב ילדי יפתחו שרותי הסעות ויסיעו אותי לחוגים לפיתוח יצירתי של בעיות זכרון.

איך שר שמוליק קראוס :  “איך כשגלגל מסתובב לו”. ואם היום תשאלו אותי במרחק של שנים אם זה היה כל כך חשוב? האם בלי חוגי יצירתיות אי אפשר לגדל ילדים יצירתיים קרוב לוודאי שאענה לא ואצחק על עצמי. ולגבי שרות “אמא הסעות” אענה לכם שגם אם זה קשה ומתיש הרי ניתן להפוך את הנסיעה לזמן איכות ויצירתיות: שיחה עם הילדים, משחקי “אני רואה”,  שמיעה של מוסיקה ביחד , ועוד.

אז אם ימאס לכם מלהזמין אובר או ליפט תזכרו שבימי קדם וגם היום יש עדין ״שרותי אמא הסעות״

Selfi, Like, and Me

Selfi, Like, and Me

Family and Parenting

דור ה-Y הדור של עידו (28)

הוא וחבריו בוחרים, אפילו נהנים, להמשיך לגור בבית המרווח של הוריהם.

גם אם הם אינם גרים בבית ההורים הרי שהם מנסים לחיות ברווחה ובנוסף, קיים עליהם לחץ חברתי, פייסבוקי, איסטושי להצליח כלכלית ובניגוד לעבר ולהצליח מהר ובגיל צעיר….

עידו (28 ) סיים לימודיו באוניברסיטה ומאז לא מוצא עצמו וקופץ מעבודה לעבודה.

יש לו חלום- להרוויח כסף, מהר והרבה.

ההורים שלו אומרים לו “אתה לא אחראי, ילדותי, לא רציני”.

בעבר בגיל זה חלק גדול כבר נישאו, הולידו ילדים ולא היתה להם ברירה אלא להתאמץ להשתלב בעבודה קבועה, לעשות קרירה.

ומה קורה כיום? דוחים גיל נישואים, דוחים קבלת החלטות לגבי קרירה, דוחים הולדת ילדים (“כשיהיה לי כסף”) או מחליטים לא ללדת ילדים.

אפשרויות הבחירה מבחינת עבודה מגוונות הרבה יותר. לא מעט עובדים מהבית עבודות אונליין שונות, קמים בשעות מאוחרות כי אין מסגרת עבודה מוגדרת. כשעובדים אונליין עם עסקים בינלאומיים הולכים לישון כשאור הבוקר עולה. יצירתיות היא שם המשחק, לא בהכרח מציאת עבודה קבועה ויציבה. ללחץ החברתי להצליח כלכלית בגיל צעיר מתלווה חשש רב מפני כישלון כתוצאה מציפייה להצלחה מידית בסביבה תחרותית, מניכור וריחוק חברתי (תקשורת דיגיטלית).

מצד אחד חוויה של שפע, אפשרויות בחירה ותהליך קבלת החלטות ממושך יותר ומצד שני חרדה, פחדים ואי מוכנות לדחית סיפוקים.

ד”ר מאג ג׳יי, פסיכולוגית קלינית, טוענת בספרה ״The Defining Dacade״

שבחברה המודרנית נוספה בשנות ה-20 לחיינו תקופת המתנה בין התבגרות לבגרות בה צעירים נמנעים מקבלת החלטה על דרך חייהם ודוחים לעשור הבא קבלת החלטה על פרנסה, קרירה, זוגיות והולדת ילדים.  לדבריה, שנות ה-20 בחיינו, הן גיל מכריע שיכתיב את המשך חיינו כבוגרים, לכן זאת תהיה טעות לדחות קבלת החלטות לגיל 30.  צעירים בעשור השני מנהלים חייהם בתנאים של אי וודאות ומקווים כי בעשור השלישי לחייהם עולמם יתבהר והם יוכלו לקבל החלטות יותר מוצלחות.

כך קורה שכיום לעיתים קרובות אנשים בשנות 30 ו-40 לחייהם מתקשים להתקדם ולהתפתח מאחר וקיים  Lack of Vision.

 

 

 

 

איך מתמודדים בשנות ה 20

@ תמונת חיים– דמיין ותתכוון למציאת “תמונת החיים” שאתה רוצה לייצור לעצמך של עיסוק, מיומנויות, מערכות יחסים

@בחירת עבודה-  בחר מקום עבודה ללמוד ולהתפתח מקצועית, בנה יחסים networking ולאו דווקא בהכרח להרוויח הכי הרבה כסף. חשוף את עצמך לאנשים ולאו דווקא ליצירת מערכות יחסים הדוקות עם חברים. בית ספר מלמד לפתור בעיות שניצבות בפניך. בגרות מלמדת להסתגל ולמצוא תשובות בסיטואציות בלתי צפויות. ולכן חשוב ל”צאת מאזור הנוחות”

@התנסות בקשרים רומנטיים– התנסות בקשרים רומנטיים כהכנה לקראת קשר קבוע שיתכן ויתרקם בעתיד.

@מודעות– הכר את עצמך, מה אתה רוצה בחייך ולא יודע איך לעשות ומפחד להכשל. כסף הינו מרכיב חשוב, אמצעי להשגת דברים אבל לא כמטרה.

@ חיים זה לא פייסבוק ואיסטוגרם– פוקוס על עצמך ופחות על להרשים אחרים. אם קשה לך תוריד את אפליקציות מדיה חברתית מהסלולרי שלך.

@ אומץ לבחור גם אם פירושו לוותר על חופש– אנחנו לא רוצים לבחור כי “החנות מלאה בממתקים ואם נבחר בממתק אחד נפסיד את השני” .

@ אומץ לבחור ואומץ להרפות– בחר כיוון גם בידיעה שיתכן וזה לא בהכרח יהיה הכיוון הנכון בעתיד

גיל 30 אינו בהכרח גיל 20 החדש. בשנות העשרים חשוב שנתנסה בתחומים השונים כמו עבודה, קרירה, זוגיות, על מנת שנגיע עם ניסיון ובשלות לשנות השלושים שלנו.

סדנת אכילה מודעת

סדנת אכילה מודעת

Family and Parenting

האם אתן זוכרות מה אכלתן בכל ארוחה אתמול? האם אתן זוכרות איפה אכלתן ? האם תוך כדי ריצות של היום העמוס שלכן או ישבתן ליד השולחן או מול הטלוויזיה ? האם תוכלו לתאר את הרגשתכן בסיום הארוחה? הרכב האוכל ותזונה בריאה חשובים כשלעצמם אבל מסתבר שאכילה מודעת היא מפתח לאכילה בריאה ובמינון נכון הינה מרכיב חשוב בתזונה שלנו.

משפחות חדשות

משפחות חדשות

Family and Parenting

כשחושבים על משפחה רובינו עדין מדמיינים אשה, גבר וילד. יחד עם זה המודלים האלטרנטיביים הופכים ליותר ויותר נפוצים. מודלים אלו יכולים לנוע מזוג בני מגדר זהה (נשים או גברים), חד הורי ללא נישואין, חד הורי גירושין או אלמנות ועוד ). ועם המודלים האלטרנטיביים מגיעות שאלות סביב הורות וגידול ילדים. לקריאת המאמר המלא לחץ כאן 

 

הסערות בחיינו

הסערות בחיינו

Family and Parenting

מישהו זוכר? זה קרה רק לפני חודש……מה אתם בחרתם אז בעת סופת ההוריקאן לקחת עימכם? ומה היום, לאחר שהסופה חלפה מה אתם לוקחים עמכם לשנה החדשה?

מיליון אנשים פונו מבתיהם לפני סופת “אירמה”, ועוד עשרות אלפים החליטו בעצמם להתפנות מבתיהם. הטלויזיה שידרה כל העת תמונות ותרחישים קטסטרופליים על העומד להתרחש אם וכאשר הסופה תגיעה לפלורידה. מושל פלורידה, ריק סקוט, וראשי הערים, הזהירו, התריעו והאיצו בתושבים להתפנות צפונה בגלל צפי לנזק עצום שעומד להתרחש. “סופה חזקה והרסנית”, התריע סקוט “היא קטלנית”. ובכל זאת, למרות נזקים לנפש של מקרים בודדים של תאונות בית ונזקים לרכוש ואי נוחות לעשרות אלפי משפחות שנשארו בבתיהם אך ללא מים, חשמל, אינטרנט, למזלנו התחזית הקטסטרופלית לא התממשה. ההצפות התייבשו לאחר זמן לא ארוך.

אך ההתמודדות מול סופת “אירמה” העלתה שאלות קיומיות, חברתיות ופסיכולוגיות לא מעטות: חרדות, פחדים, ואפילו טראומות מהעבר.  אחת השאלות הגדולות ששאלו את עצמם אלו שפונו, והתפנו, גם אלו שנשארו בבתיהם, הייתה: ההנחה שלמחרת פגיעת הסופה עלול להיות מצב שלא יהיה לי יותר בית כולל תכולת הבית, מה הכי חשוב לקחת אתנו? והרי לא נוכל לקחת את כול הבית על הגב.

שאלה פילוסופית זו, אודות מהות החיים האישיים שלנו ומה חשוב לי בחיי קיבלה לפתע תפנית פרקטית במהלך סופת “אירמה”. יש לך תיק לא גדול ואתה ממלא את התיק הזה בחייך. האם תיקח איתך את זוג הנעלים היקרות שקנית לפני שבועים? האם ספר שאתה קורא עכשיו? האם אלבומי תמונות? מה עם כל הבגדים היפים שקניתי? מה עם מזכרות מטיולים? מחשב? תעודות מקוריות? אפילו הפיל, חיית קטיפה שנתלש לו החדק שאני שומרת מילדות? שמיכה שסבתא סרגה לי? אין ספור פריטים שאספנו כל השנים ונמצאים בביתנו.

פתאום מוכרחים לבחור, והבחירה קשה. פתאום דברים כמו בגדים מסוימים, תכשיטים, ספרים שחשבנו שהם כל כך חשובים והוצאנו בקנייתם סכומי כסף אדירים הופכים בבחירה מידית להיות פחות חשובים? ברגע אחד היחסיות בחיים פורצת ומהדהדת במלוא העוצמה, לפתע באיזה דגם של מכונית אנחנו נוסעים הפכה פחות רלבנטית ואפילו יותר זולה מאשר בקבוקי מים או מדלק שאוזל בתחנות הדלק.

המחשבה שבלתי אפשרי לקחת הכול וצריך לבחור ומיד היא הקשה ביותר. אולי נעשה בחירה מוטעית? אולי נתגעגע או נתחרט על ושונה יתכן שיש בינינו מי שבחרו לצאת מהבית עם מזוודה ריקה, לא לקחת כל פריט אלא רק לשמור בראש את כל הזיכרונות. בחרו לקחת מזוודה ריקה ולמלא את המזוודה בעתיד עם תכנים חדשים, בחוויות שטרם חוו. האם ייתכן שהחדש לא יסב את הסיפוק והמשמעות שאנו מחפשים בחיינו. היכולת לחבק את העבר ולשמור עמנו דברים סמליים אך לצאת מהבית, מתוך הכרח גם אם בגלל סופה אימתנית, היא דרך שונה ומאתגרת.

כתבו לי מה אתם בחרתם לקחת עמכם? ומה היום, במחשבה שנייה לאחר שהסופה חלפה, לאחר שחזרתם לחיים עם חשמל, מים, אינטרנט, מה את ואתה לוקחים עמכם לשנה החדשה?

איחולים לשנה טובה.