סדנת אכילה מודעת

סדנת אכילה מודעת

האם אתן זוכרות מה אכלתן בכל ארוחה אתמול? האם אתן זוכרות איפה אכלתן ? האם תוך כדי ריצות של היום העמוס שלכן או ישבתן ליד השולחן או מול הטלוויזיה ? האם תוכלו לתאר את הרגשתכן בסיום הארוחה?
הרכב האוכל ותזונה בריאה חשובים כשלעצמם אבל מסתבר שאכילה מודעת היא מפתח לאכילה בריאה ובמינון נכון הינה מרכיב חשוב בתזונה שלנו.

משפחות חדשות

משפחות חדשות

כשחושבים על משפחה רובינו עדין מדמיינים אשה, גבר וילד. יחד עם זה המודלים האלטרנטיביים הופכים ליותר ויותר נפוצים. מודלים אלו יכולים לנוע מזוג בני מגדר זהה (נשים או גברים), חד הורי ללא נישואין, חד הורי גירושין או אלמנות ועוד ). ועם המודלים האלטרנטיביים מגיעות שאלות סביב הורות וגידול ילדים. לקריאת המאמר המלא לחץ כאן 

 

הסערות בחיינו

הסערות בחיינו

מישהו זוכר? זה קרה רק לפני חודש……מה אתם בחרתם אז בעת סופת ההוריקאן לקחת עימכם? ומה היום, לאחר שהסופה חלפה מה אתם לוקחים עמכם לשנה החדשה?

מיליון אנשים פונו מבתיהם לפני סופת “אירמה”, ועוד עשרות אלפים החליטו בעצמם להתפנות מבתיהם. הטלויזיה שידרה כל העת תמונות ותרחישים קטסטרופליים על העומד להתרחש אם וכאשר הסופה תגיעה לפלורידה. מושל פלורידה, ריק סקוט, וראשי הערים, הזהירו, התריעו והאיצו בתושבים להתפנות צפונה בגלל צפי לנזק עצום שעומד להתרחש. “סופה חזקה והרסנית”, התריע סקוט “היא קטלנית”. ובכל זאת, למרות נזקים לנפש של מקרים בודדים של תאונות בית ונזקים לרכוש ואי נוחות לעשרות אלפי משפחות שנשארו בבתיהם אך ללא מים, חשמל, אינטרנט, למזלנו התחזית הקטסטרופלית לא התממשה. ההצפות התייבשו לאחר זמן לא ארוך.

אך ההתמודדות מול סופת “אירמה” העלתה שאלות קיומיות, חברתיות ופסיכולוגיות לא מעטות: חרדות, פחדים, ואפילו טראומות מהעבר.  אחת השאלות הגדולות ששאלו את עצמם אלו שפונו, והתפנו, גם אלו שנשארו בבתיהם, הייתה: ההנחה שלמחרת פגיעת הסופה עלול להיות מצב שלא יהיה לי יותר בית כולל תכולת הבית, מה הכי חשוב לקחת אתנו? והרי לא נוכל לקחת את כול הבית על הגב.

שאלה פילוסופית זו, אודות מהות החיים האישיים שלנו ומה חשוב לי בחיי קיבלה לפתע תפנית פרקטית במהלך סופת “אירמה”. יש לך תיק לא גדול ואתה ממלא את התיק הזה בחייך. האם תיקח איתך את זוג הנעלים היקרות שקנית לפני שבועים? האם ספר שאתה קורא עכשיו? האם אלבומי תמונות? מה עם כל הבגדים היפים שקניתי? מה עם מזכרות מטיולים? מחשב? תעודות מקוריות? אפילו הפיל, חיית קטיפה שנתלש לו החדק שאני שומרת מילדות? שמיכה שסבתא סרגה לי? אין ספור פריטים שאספנו כל השנים ונמצאים בביתנו.

פתאום מוכרחים לבחור, והבחירה קשה. פתאום דברים כמו בגדים מסוימים, תכשיטים, ספרים שחשבנו שהם כל כך חשובים והוצאנו בקנייתם סכומי כסף אדירים הופכים בבחירה מידית להיות פחות חשובים? ברגע אחד היחסיות בחיים פורצת ומהדהדת במלוא העוצמה, לפתע באיזה דגם של מכונית אנחנו נוסעים הפכה פחות רלבנטית ואפילו יותר זולה מאשר בקבוקי מים או מדלק שאוזל בתחנות הדלק.

המחשבה שבלתי אפשרי לקחת הכול וצריך לבחור ומיד היא הקשה ביותר. אולי נעשה בחירה מוטעית? אולי נתגעגע או נתחרט על ושונה יתכן שיש בינינו מי שבחרו לצאת מהבית עם מזוודה ריקה, לא לקחת כל פריט אלא רק לשמור בראש את כל הזיכרונות. בחרו לקחת מזוודה ריקה ולמלא את המזוודה בעתיד עם תכנים חדשים, בחוויות שטרם חוו. האם ייתכן שהחדש לא יסב את הסיפוק והמשמעות שאנו מחפשים בחיינו. היכולת לחבק את העבר ולשמור עמנו דברים סמליים אך לצאת מהבית, מתוך הכרח גם אם בגלל סופה אימתנית, היא דרך שונה ומאתגרת.

כתבו לי מה אתם בחרתם לקחת עמכם? ומה היום, במחשבה שנייה לאחר שהסופה חלפה, לאחר שחזרתם לחיים עם חשמל, מים, אינטרנט, מה את ואתה לוקחים עמכם לשנה החדשה?

איחולים לשנה טובה.