המודעות לכך היא חלק חשוב ביותר בטיפול בלחץ ובחרדה. הטיפול אינו מתמקד בהכרח בסוגיה מדוע אתה חרד או לחוץ, אם כי זאת שאלה חשובה, אלא בלמידה לזהות את הסימנים של החרדה לפני שמתפתחות התחושות הקשות של חרדה, פאניקה, ותסכול. כאשר מזהים את סימני החרדה אנחנו יכולים למזער אותה. אבל הקושי הוא שלא תמיד אנחנו זוכרים להיות מודעים ולזהות את הסימנים, כי אנחנו כמו אתי שבויים בעומס של פעילות היום-יומית שלנו. על מנת לזכור ולזהות את הסימנים אנחנו נעזרים ב”קשיבות” (מיינדפולנס). אתי יכלה להיות פנויה לקבלת עזרה מהרגע בו היא הודתה כי החרדה מזיקה לה.

כחלק מהטיפול אתי התבקשה לרשום את המטלות שהיא לוקחת על עצמה. בחרנו ביחד שתי מטלות שהיא רוצה או חייבת לעשות כל יום: הכנת ארוחת בוקר לילדים וקריאת סיפור. היא ניהלה רישום יומיומי של קשיים בההתקדמות בהן (למשל, תיזמון נכון, בחירת סיפור מתאים). בהמשך אתי התבקשה לזהות בשתי המשימות שלקחה על עצמה את הפעילויות סביבן שיוצרות בה את חווית הלחץ והחרדה. הרישום עזר לאתי להבחין כי תוך כדי ביצוע המטלות היא בדר״כ סביב הטלפון הסלולרי: בודקת מיילים, טקסטים, פייסבוק וכד׳. 

ניתוח ביצוע המשימות במפגש עזר לה להיות מודעת לכך כי למשל, למרות שהפעילות סביב הטלפון הסלולרי בעת הכנת ארוחת בוקר לוקחת זמן קצר הרי שהיא מסיתה אותה מריכוז במשימה ולכן בסיכומו של דבר אותה משימה פשוטה תופסת זמן ארוך יחסית בסדר יומה. תרגול בשיטת ה״קשיבות״ (מיינדפולנס) אפשר לאתי להבין כי צפייה בפייסבוק בחייהם של אחרים, גם אם זה למספר דקות, אולי חשובה אבל באותו זמן היא לא חיה בהווה את החיים שלה עם ילדיה ונשארת מתוסכלת. הנחת הסלולרי בחדר השני בזמן שהיא עם ילדיה תאפשר לה להתמקד אך ורק בהקראת הסיפור לילדיה ולחסוך את התסכול ורגשי אשם אשר מציפים אותה בסופו של יום עקב מחשבה שאינה משקיעה מספיק בחינוך ילדיה.

חרדה ולחץ לא ייעלמו ברגע אחד אבל מודעות ותרגול עוזרים לנהל את החרדה והלחץ באופן שלא ייפגע התפקוד היום-יומי.