“הכי בבית” או ״זר לא יבין זאת״

“הכי בבית” או ״זר לא יבין זאת״

טיסת אל על ישירה מיאמי- תל אביב.

קונה כרטיס יום לפני. במחשב 5 מקומות ישיבה פנויים באמצע. מקום פנוי אחד במעבר. תופסת אותו מיד.  אוהבת חלון אבל זה מה יש.

עולה בנחת למטוס ומתישבת בנחת במקומי. זוכרים אני במעבר ולידי 2 כסאות פנויים. עד כאן שיגרה משעממת. מתבוננת מסביב. שפה עברית שלטת.

מרגע זה מתחילה תופעה שלא פגשתי בשום חברת תעופה אחרת. מתחיל ״משחק הכסאות״. נוסעים זזים ממושב למושב בקצב מסחרר. ״בלאגן שקט״ –   מעבירים תיקים, שמיכות והכל בקצב מסחרר אבל בשקט. ״הערכת מצב״- בשני מושבים לידי מרגע שישבתי עד ההמראה התישבו 4 אנשים שונים ולשאלתי ענו כמובן ״כן זה הכסא שלנו״ ולאחר 5 דקות של שיחות שקטות עם חברים אחרים במטוס קמו וזזו.

2 דקות לפני ההמראה. מתצפתת במושבים מסביבי ״התנחלות״. מישהי מתיישבת במרכז השורה, מניחה תיקים על מושבים משני צדדיה, מכסה עיניים. אחרים שמים רגלים על מושבים פנויים לידם. ״יש״!!! אני כבר חוזה נצחון. כל השורה שלי!

אבל ״אויב אכזר״ בשורה מאחורי. 3 ישראלים יושבים באותה שורה בצפיפות  ומודיעים לי בחיוך שאחד יעבור קרוב לוודאי לכסא לידי לאחר ההמראה.

״no way”  אני אומרת לעצמי ומחייכת אליהם חזרה. משחקת אותה ״ cool”. 

״הערכת מצב ״ נוספת- שומעת שהם גרים כבר הרבה שנים בארצות הברית ולא ביקרו בישראל כמה שנים. ״טוב יש סיכוי ולא רק סיכון״-אני אומרת לעצמי.

המטוס ממריא. מבינה שעוד רגע הם כבר ישאלו אותי אם אפשר לשבת לידי… 

״no way” אני שוב אומרת לעצמי. ״תוכנית הישרדות״ בעיצומה. מניחה חפצי על הכסאות פנויים בשורה לידי.  בשורות לידי ״ההתנחלות״  הפכה כבר לשכיבה על הכסאות. ״איזה רעיון מבריק״ אני חושבת. נשכבת מיד על כל השורה. מתכסה בשמיכות. טוב אחרי שנים של מגורים בארצות הברית ניסיתי להיות גם נחמדה ולא הורדתי את הכסאות למצב של רבע שכיבה על מנת לא לצפף יותר את הנוסעים יבשורה מאחורי.

שומעת את הישראלים הצפופים בשורה מאחור שואלים באדיבות את הדיילת האם יש מקומות פנויים במטוס לעבור לשבת . הדיילת הישראלית עונה באדיבות ״אבדוק ובמידה ויש אודיעה לכם״. זוכרים שהם כבר לא גרים שנים רבות בישראל? שכחו שזו ״שאלת קידבק״ שהתשובה עליה ברורה: לא חטפת לא קיבלת, אין מקומות פנויים! 

אבל עדין יש מצב מלחמה והם זוממים על השורה שלי. ״הערכת מצב״- מחליטה לוותר על ארוחת לילה ונרדמת בשכיבה על כל השורה. אל דאגה,  את  הקלוריות החסרות אשלים עם בורקסים טעימים בישראל. 

אז מה היה לנו? במחשב נותרו כמה מקומות פנויים באמצע , בפועל 50 מקומות פנויים בטיסה, משחק כסאות, מלחמת הישרדות, ישראלים שהפכו לאמריקאים ואני ששילמתי כרטיס תיר וקיבלתי כמעט מחלקת עסקים. וכן הישראלים האמריקאים המשיכו לחייך כל הטיסה , מה שאומר שהתאוריה של טיפול קוגניטיבי בהביוריסטי נכונה: הכל ענין של תפיסה ואמונה.

אין כמו אל על אם אתה יודע איך להתנהג. וכן הקפה באל על הכי טוב שיש עם חלב ״אמיתי״. על ארוחת הבוקר הישראלית כבר לא ויתרתי.

״אל על הכי בבית״  

Welcome to the Holy Land 😀🇮🇱✈️

כשאני מכה בקיר

כשאני מכה בקיר

כשאתם רוצים לעשות, לחוות, לשנות ואתם כל כך מתאמצים ורוצים וחושבים וגם מנסים ופוגשים קיר, מה קורה לכם?

הפסיכולוגים ג’יימס פרוצ’סקה וקרלו דקלמנטה חקרו במשך שנים אנשים הנמצאים בתהליכי שינוי. שינוי על פי מחקריהם הוא אינו תהליך לינארי אלא תהליך מעגלי מורכב מחולק לשלבי ביניים ומלווה בעליות וירידות. ולכן לעיתים אתם מוותרים מיד ולא ממשיכים. ולכן לעיתים אתם כל כך מפחדים וחוששים שאפילו לא מנסים ולכן לעיתים אתם מנסים, נופלים, מנסים, פוגשים שוב את הקיר, נופלים ואז מפסיקים לנסות, פשוט מוותרים.

ואז אתם אומרים לעצמיכם שבעצם זה לא חשוב, שבעצם זה שטויות ופותחים את שק התירוצים המלא כרימון בתירוצים כמו “זה לא בשבילי”, “הגזמתי בדרישות שלי ואין סיכוי שאצליח” , “נחכה שהילדים יגדלו” , “כשיהיה לי מספיק כסף אנסה שוב” , “זה יפגע במשפחה”, “מי צריך את זה בכלל” ואתם יכולים למלא את השק בעוד ועוד תירוצים.

ורגע, כול התרוצים נכונים וכולם אמיתיים אבל מה קורה אז? … בעוד אלו שעברו את הקיר חוגגים, אתם חוששים, נעמדים, נסוגים והכי קשה, צוברים חוויות של תסכול, חוויות שאתם לא יכולים ולא מסוגלים המשפיעות על תחומי חיים אחרים שלכם.

מה אפשר לעשות? בואו נחלק לשלבי ביניים בהתאם לדרגת קושי –

  1. מה הכי קל? – לנשום עמוק עמוק
  2. מה ממש חייבים? – לשבת עם ניר ועט או סלולרי ואגודל ולעשות הערכה אמיתית:
  •       של למה– מה אני בעצם רוצה
  •       של מה– מה מטרה שלי, לאיפה אני רוצה להגיע
  •       של מה אני צריך לשם כך (ויתורים, פשרות , כלים וכו)
  •       ומתי– מתי הזמן המתאים לעשות זאת.
  1. מה מאתגר מאוד?– כמובן לקבל את החלטה
  2. אבל מה בכל אופן קריטי ?– האם אתם יכולים לעשות לבד או זקוקים לעזרה.
  3. הכי הכי דרמטי – ביצוע. לפעמים יש זריחות, לפעמים יש שקיעות ולפעמים עננים מעיבים ונראה לנו שאין סיכוי שנצליח, לפעמים צריך פסק זמן למלא את המצברים, אבל הכי חשוב זה להמשיך ולא לותר.
  4. ואז…כשמצליחים– מקבלים חיים חדשים

לא יכולה להבטיח לכם את מה שאינו בשליטתי אבל יכולה לספר לכם מניסיון מקצועי ובעיקר אישי שאם אתם מאוד רוצים ומוכנים להתחיל בתהליך יהיו יותר פעמים שיצליח לכם מאשר פעמים שלא יצליח. וכשאם מצליחים, זה אושר צרוף, חוויה שאין לה תחליף של תחושת הישג, הגשמה עצמית, ביטחון שאתם יכולים ומסוגלים

קשה לתאר במילים את הרגע הזה שבו אתה מצליח לטפס ולעבור את הקיר לצד השני.

וככל שיש לכם יותר חוויות כאלה וגם אם לא תמיד זה מצליח אז הדימוי העצמי שלכם עולה, הביטחון בעצמכם עולה ואתם מאושרים ממשמעות החיים שאתם יצרתם לעצמכם.

 

אז למה אתם מחכים?

ומשפט אחרון- אם אתם נמצאים באחת הסיטואציות האלו מול הקיר, אתם מתלבטים, מבקשים יד מקצועית שתעזור לכם לנתח, לכוון ולעשות ביחד,  אשמח לעזור לכם להגשים את החלום. התקשרו 786-877-0919

הסערות בחיינו

הסערות בחיינו

מישהו זוכר? זה קרה רק לפני חודש……מה אתם בחרתם אז בעת סופת ההוריקאן לקחת עימכם? ומה היום, לאחר שהסופה חלפה מה אתם לוקחים עמכם לשנה החדשה?

מיליון אנשים פונו מבתיהם לפני סופת “אירמה”, ועוד עשרות אלפים החליטו בעצמם להתפנות מבתיהם. הטלויזיה שידרה כל העת תמונות ותרחישים קטסטרופליים על העומד להתרחש אם וכאשר הסופה תגיעה לפלורידה. מושל פלורידה, ריק סקוט, וראשי הערים, הזהירו, התריעו והאיצו בתושבים להתפנות צפונה בגלל צפי לנזק עצום שעומד להתרחש. “סופה חזקה והרסנית”, התריע סקוט “היא קטלנית”. ובכל זאת, למרות נזקים לנפש של מקרים בודדים של תאונות בית ונזקים לרכוש ואי נוחות לעשרות אלפי משפחות שנשארו בבתיהם אך ללא מים, חשמל, אינטרנט, למזלנו התחזית הקטסטרופלית לא התממשה. ההצפות התייבשו לאחר זמן לא ארוך.

אך ההתמודדות מול סופת “אירמה” העלתה שאלות קיומיות, חברתיות ופסיכולוגיות לא מעטות: חרדות, פחדים, ואפילו טראומות מהעבר.  אחת השאלות הגדולות ששאלו את עצמם אלו שפונו, והתפנו, גם אלו שנשארו בבתיהם, הייתה: ההנחה שלמחרת פגיעת הסופה עלול להיות מצב שלא יהיה לי יותר בית כולל תכולת הבית, מה הכי חשוב לקחת אתנו? והרי לא נוכל לקחת את כול הבית על הגב.

שאלה פילוסופית זו, אודות מהות החיים האישיים שלנו ומה חשוב לי בחיי קיבלה לפתע תפנית פרקטית במהלך סופת “אירמה”. יש לך תיק לא גדול ואתה ממלא את התיק הזה בחייך. האם תיקח איתך את זוג הנעלים היקרות שקנית לפני שבועים? האם ספר שאתה קורא עכשיו? האם אלבומי תמונות? מה עם כל הבגדים היפים שקניתי? מה עם מזכרות מטיולים? מחשב? תעודות מקוריות? אפילו הפיל, חיית קטיפה שנתלש לו החדק שאני שומרת מילדות? שמיכה שסבתא סרגה לי? אין ספור פריטים שאספנו כל השנים ונמצאים בביתנו.

פתאום מוכרחים לבחור, והבחירה קשה. פתאום דברים כמו בגדים מסוימים, תכשיטים, ספרים שחשבנו שהם כל כך חשובים והוצאנו בקנייתם סכומי כסף אדירים הופכים בבחירה מידית להיות פחות חשובים? ברגע אחד היחסיות בחיים פורצת ומהדהדת במלוא העוצמה, לפתע באיזה דגם של מכונית אנחנו נוסעים הפכה פחות רלבנטית ואפילו יותר זולה מאשר בקבוקי מים או מדלק שאוזל בתחנות הדלק.

המחשבה שבלתי אפשרי לקחת הכול וצריך לבחור ומיד היא הקשה ביותר. אולי נעשה בחירה מוטעית? אולי נתגעגע או נתחרט על ושונה יתכן שיש בינינו מי שבחרו לצאת מהבית עם מזוודה ריקה, לא לקחת כל פריט אלא רק לשמור בראש את כל הזיכרונות. בחרו לקחת מזוודה ריקה ולמלא את המזוודה בעתיד עם תכנים חדשים, בחוויות שטרם חוו. האם ייתכן שהחדש לא יסב את הסיפוק והמשמעות שאנו מחפשים בחיינו. היכולת לחבק את העבר ולשמור עמנו דברים סמליים אך לצאת מהבית, מתוך הכרח גם אם בגלל סופה אימתנית, היא דרך שונה ומאתגרת.

כתבו לי מה אתם בחרתם לקחת עמכם? ומה היום, במחשבה שנייה לאחר שהסופה חלפה, לאחר שחזרתם לחיים עם חשמל, מים, אינטרנט, מה את ואתה לוקחים עמכם לשנה החדשה?

איחולים לשנה טובה.

רק התחתנתם וכבר טיפול זוגי?

רק התחתנתם וכבר טיפול זוגי?

יותר ויותר זוגות מגיעים אליי לקליניקה. המטרה,טיפול זוגי  בשנת נישואין ראשונה, לעיתים גם לפני הנישואין.

אם יש קשיים לפני החתונה אז למה להתחתן?

עמר ודניאלה נשואים חצי שנה. הוא מהנדס אלקטרוניקה, נשלח לעבוד בארה”ב. היא עיתונאית שמחה לראות עולם ולשפר את האנגלית שלה.

“הזוג הטרי” שכר דירה יפה קרובה לים, הם רואים סביבם מכוניות חדשות ש”בישראל יכולנו רק לחלום עליהן”. לכאורה אידיליה אך הם כל הזמן מתווכחים.

כל אחד מבני הזוג מנסה לכפות את דעתו, ולהיות צודק יותר.

שניהם רחוקים ממשפחתם, עדיין לא מצאו חברים, הם לבד. עמר עובד כל היום ודניאלה “מסתובבת” בתחושה שהחלום שלהם הפך לסיוט.

חברה הציעה שילכו לטיפול זוגי. דניאלה הזדעזעה ועמר הגיב בחיוב.

טיפול זוגי לפני נישואין או בתחילתם יכול לסייע בבניית זוגיות טובה לאורך זמן.

מחקרים מראים כי זוגות שהשתתפו בתוכניות הכנה לנישואים דיווחו על שביעות רצון גבוהה יותר בקשר הזוגי וניהול אפקטיבי יותר של קונפליקטים.

הקשיים בזוגיות שמנהלים דניאלה ועמר:

  • קושי בחלוקת התפקידים
  • קושי במינון הזמן לזוגיות
  • קושי בהקצאת זמן אישי, וכל אחד לעצמו
  • תלות רגשית וכלכלית בהורים
  • רצון לרצות זה את זו, ואת ההורים
  • צבירה של כעסים ועלבון

הם מתמודדים בו זמנית עם התאקלמות בארץ חדשה ושונה, בעבודה חדשה והשתלבות חברתית. בגלל ריחוק ממשפחה ומחברים אין להם לאן “לברוח” כשהם בריב ועימותים ומוצאים את עצמם זקוקים ללמוד לחיות ביחד. יחד עם זאת ריחוק ממשפחה ומחברים עוזר לזוג לבנות יחידה עצמאית חדשה. ה”לבד” מהווה יתרון עבורם.

זוגיות עצמאית

לכל זוג יש דינמיקה משלו אשר מבוססת על היחסים שחוו בבית הוריהם, אישיות, יכולת לתקשר, היכולות לאינטימיות וכולי. ה”ביחד” מאלץ אותם למצוא דפוס מתאים. ככל שזה קורה מוקדם יותר בנישואין כך צפויים להיווצר פחות כעסים, פגיעות, והתרחקות זה מזו.

הקושי אצל דניאלה ועמר נובע מקונפליקט ופחד, תלות ועצמאות.

בני ה-30 חוו מגורים מחוץ לבית הוריהם, אך עדיין מנסים “לחנך” אחד את השני שהדרך שלו או שלה טובה ונכונה יותר. הטיפול מתמקד בחיזוק רגשי של אמון, תמיכה ושיפור התקשורת.

שלב ראשון:

השיחות עם שניהם מתמקדות בבנייה ובפיתוח רגשות ואמון אחד כלפי השני.

היכולת להקשיב לשני, יכולת לבטא, ויכולת לקבל שלא תמיד ישיגו מה שירצו.

השלב השני:

מתרגלים בקליניקה ובבית מצבים שמטרתם לעזור להקשיב אחד לשני ולנסות לבנות דרך משותפת בה כל אחד/ת מוותר/ת ובא/ה לקראת השני, לא כפשרה מאולצת, אלא מתוך תפיסה של רצון לחיות ביחד.

שימו לב,

בניגוד לדעה רווחת טיפול זוגי בשנת נישואין ראשונה יכול לשפר ולבנות מערכת יציבה ומספקת לאורך זמן.

אל תחוו את הקשיים לבד