Selfi, Like, and Me

Selfi, Like, and Me

Finding yourself

דור ה-Y הדור של עידו (28)

הוא וחבריו בוחרים, אפילו נהנים, להמשיך לגור בבית המרווח של הוריהם.

גם אם הם אינם גרים בבית ההורים הרי שהם מנסים לחיות ברווחה ובנוסף, קיים עליהם לחץ חברתי, פייסבוקי, איסטושי להצליח כלכלית ובניגוד לעבר ולהצליח מהר ובגיל צעיר….

עידו (28 ) סיים לימודיו באוניברסיטה ומאז לא מוצא עצמו וקופץ מעבודה לעבודה.

יש לו חלום- להרוויח כסף, מהר והרבה.

ההורים שלו אומרים לו “אתה לא אחראי, ילדותי, לא רציני”.

בעבר בגיל זה חלק גדול כבר נישאו, הולידו ילדים ולא היתה להם ברירה אלא להתאמץ להשתלב בעבודה קבועה, לעשות קרירה.

ומה קורה כיום? דוחים גיל נישואים, דוחים קבלת החלטות לגבי קרירה, דוחים הולדת ילדים (“כשיהיה לי כסף”) או מחליטים לא ללדת ילדים.

אפשרויות הבחירה מבחינת עבודה מגוונות הרבה יותר. לא מעט עובדים מהבית עבודות אונליין שונות, קמים בשעות מאוחרות כי אין מסגרת עבודה מוגדרת. כשעובדים אונליין עם עסקים בינלאומיים הולכים לישון כשאור הבוקר עולה. יצירתיות היא שם המשחק, לא בהכרח מציאת עבודה קבועה ויציבה. ללחץ החברתי להצליח כלכלית בגיל צעיר מתלווה חשש רב מפני כישלון כתוצאה מציפייה להצלחה מידית בסביבה תחרותית, מניכור וריחוק חברתי (תקשורת דיגיטלית).

מצד אחד חוויה של שפע, אפשרויות בחירה ותהליך קבלת החלטות ממושך יותר ומצד שני חרדה, פחדים ואי מוכנות לדחית סיפוקים.

ד”ר מאג ג׳יי, פסיכולוגית קלינית, טוענת בספרה ״The Defining Dacade״

שבחברה המודרנית נוספה בשנות ה-20 לחיינו תקופת המתנה בין התבגרות לבגרות בה צעירים נמנעים מקבלת החלטה על דרך חייהם ודוחים לעשור הבא קבלת החלטה על פרנסה, קרירה, זוגיות והולדת ילדים.  לדבריה, שנות ה-20 בחיינו, הן גיל מכריע שיכתיב את המשך חיינו כבוגרים, לכן זאת תהיה טעות לדחות קבלת החלטות לגיל 30.  צעירים בעשור השני מנהלים חייהם בתנאים של אי וודאות ומקווים כי בעשור השלישי לחייהם עולמם יתבהר והם יוכלו לקבל החלטות יותר מוצלחות.

כך קורה שכיום לעיתים קרובות אנשים בשנות 30 ו-40 לחייהם מתקשים להתקדם ולהתפתח מאחר וקיים  Lack of Vision.

 

 

 

 

איך מתמודדים בשנות ה 20

@ תמונת חיים– דמיין ותתכוון למציאת “תמונת החיים” שאתה רוצה לייצור לעצמך של עיסוק, מיומנויות, מערכות יחסים

@בחירת עבודה-  בחר מקום עבודה ללמוד ולהתפתח מקצועית, בנה יחסים networking ולאו דווקא בהכרח להרוויח הכי הרבה כסף. חשוף את עצמך לאנשים ולאו דווקא ליצירת מערכות יחסים הדוקות עם חברים. בית ספר מלמד לפתור בעיות שניצבות בפניך. בגרות מלמדת להסתגל ולמצוא תשובות בסיטואציות בלתי צפויות. ולכן חשוב ל”צאת מאזור הנוחות”

@התנסות בקשרים רומנטיים– התנסות בקשרים רומנטיים כהכנה לקראת קשר קבוע שיתכן ויתרקם בעתיד.

@מודעות– הכר את עצמך, מה אתה רוצה בחייך ולא יודע איך לעשות ומפחד להכשל. כסף הינו מרכיב חשוב, אמצעי להשגת דברים אבל לא כמטרה.

@ חיים זה לא פייסבוק ואיסטוגרם– פוקוס על עצמך ופחות על להרשים אחרים. אם קשה לך תוריד את אפליקציות מדיה חברתית מהסלולרי שלך.

@ אומץ לבחור גם אם פירושו לוותר על חופש– אנחנו לא רוצים לבחור כי “החנות מלאה בממתקים ואם נבחר בממתק אחד נפסיד את השני” .

@ אומץ לבחור ואומץ להרפות– בחר כיוון גם בידיעה שיתכן וזה לא בהכרח יהיה הכיוון הנכון בעתיד

גיל 30 אינו בהכרח גיל 20 החדש. בשנות העשרים חשוב שנתנסה בתחומים השונים כמו עבודה, קרירה, זוגיות, על מנת שנגיע עם ניסיון ובשלות לשנות השלושים שלנו.

דרך ארוכה ואני בנדודי

דרך ארוכה ואני בנדודי

Finding yourself

עירית (33), נשואה ואם לבן, נסעה לאחר לימודי האוניברסיטה לארצות הברית ונשארה.

10 שנים.

התחילה לעבוד ב”עגלות” מכרה מיבשי שיער,מוצרי קוסמטקה, סלולרי. לא אהבה את העבודה אבל הרוויחה טוב. חסכה כסף, טיילה עם חברה בארצות הברית. היא הכירה את רון בלוס אנגלס ונישאה.

שני ילדים, בית נחמד בשכונה יפה. לא חסר כלום. רון עובד, משכורת יפה. היא היתה עסוקה בלהקים בית וגידול הילדם. חיים שלווים. מבלה בקניות, הכירה חברות חדשות, צהרים בבתי קפה.

לא מבינה איך זה ומה קורה לה שהיא חוות עצב,  אפילו סימני דכאון ואולי זו פניקה. דפיקות לב מהירות, לא בא לה לצאת מהבית, עצבנית בלי סיבה.

עירית הצטרפה ל״ערוץ החיים הטובים״. אך חשה ״לא שייכת לפה״, “לא מוצאת כיוון״. היא החליטה לחפש עבודה, למדה גרפיקה בישראל וניסתה לחפש עבודה בתחום. אלא שהתחום הפך לדיגיטלי, הבינה שעליה להוציא רישיון מקצועי, ולמצוא עבודה לא יהיה לה קל. אמנם בעלה משתכר יפה אבל היא חשה “בכלוב של זהב” ואינה מוצאת את מקומה.

הגירה (רילוקיישן) מארץ אחת לשנייה היא שלב מעבר בחיים שיש בו לא רק שינוי מקום, אלא מצריך התמודדות נוספת עם השלכות על הזהות העצמית ועל תפקוד מנטאלי והיום-יומי שלנו. כחלק מההתאקלמות בארץ חדשה נוצרים לחצים סביב אובדן השליטה בשפה, אובדן סטטוס אישי ומקצועי, אי-וודאות לגבי העתיד וכו׳. לעירית שאלות סביב זהותה ״מי אני ומה אני רוצה לעשות עם חיי״.

עירית רוצה מאוד לחזור לישראל וסיפרה לי כמה הייתה מאושרת בישראל. “נניח שתחזרי לישראל בעוד חמש שנים”, שאלתי אותה, “מה תציגי ככרטיס הביקור שלך״.

עירית ציינה בפני שגרפיקה ממש לא מענין אותה ולמדה גרפיקה כי ההורים לחצו. היא משתתפת בשיעורי פילאטיס ואפילו חושבת להפוך למדריכת פילאטיס. הפכנו את לימודי הפילאטיס כאתגר עבורה וכיום נמצאת לפני קבלת הסמכה כמדריכת פילאטיס. דרך הלימודים הכירה חברות ומשפחות חדשות שיש להם אותם תחומי עניין.  לימודי הפילאטיס המתמקדים על הגוף איפשרו לה לבטא חלקים אחרים וליצור קשר עם אנשים חדשים על בסיס של אהבה לתחום מסוים, ולאו דווקא על בסיס שפת דיבור משותפת. עירית עדיין חווה אי וודאות לגבי הרצון לחזור לישראל אבל כיום היא חיה את ההווה, את המציאות העכשווית.

חלק מהתהליך הוא כמו שאומר טימון בסרט הנפשה  ״מלך האריות״ לסימבה הגור, בנו של מופאסה, מלך האריות שנרצח: ״אתה חייב למצוא את מקומך״, לקחת תפקיד אקטיבי בתהליך מציאת עצמך גם אם הוא מורכב וכולל בתוכו גם פחדים ומחסומים רגשיים, כמו פחד מפני כישלון, פחד מפני אכזבה של עצמי או בן הזוג.

לא כל יום פורים

לא כל יום פורים

תחפושת מאפשרת לנו לגלות חלקים באישיות שלנו ולהעיז להגשים משאלות שחלמנו, אך פחדנו. זה כמו לשחק ב”כאילו” ואז לראות האם יתכן שמצב מסוים הופך למציאות. חוויה כזו חלק מאתנו אולי מכירים, היא דומה למעבר מארץ לידתנו לגור במדינה אחרת. הסביבה חדשה, האנשים חדשים, לפתע לא מכירים אותנו, לא כמו מי שהיינו בארץ המוצא. …לקריאת המאמר המלא לחץ כאן.

כבר הנצו ניצנים – נשים בנות 80

כבר הנצו ניצנים – נשים בנות 80

לנשים שביניכן: איפה אתן בנות, אמהות, סבתות עם מילות שירה של חווה אלברשטיין:

“בנות מאה הן מוכרחות לרקוד עם הנינים והנכדים 
בנות מאה הן מוכרחות לרקוד שיתפקעו כל הידידים
בנות מאה רוקדות על הבלטה שהבעל יאזין מלמטה
גם אם בלב ישנה טיפונת עצב ברגלים עוד שמור הקצב”

אם את הקוראת, או מי מחברותיך, עוברת חוויה דומה אל תהססי לפנות לעזרה ! לקריאת המאמר המלא לחצי כאן

הפרעת קשב וריכוז במבוגרים

הפרעת קשב וריכוז במבוגרים

האם אתם מתקשים להתמקד בפרטים, כתוצאה מכך עושים טעויות “טיפשיות”, מתקשים לסיים קריאת ספר או לסירוגין שוקעים בקריאה עד כדי כך שלא שומעים דיבורים או הערות סביבכם, מתקשים בסדר ובארגון, מאבדים דברים, נמנעים מכל מה שקשור בלימודים בתירוצים שונים, מתקשים לרכוש שפה חדשה, מתקשים לשבת במקום לאורך זמן, בעת ישיבות משחקים עם הטלפון סלולרי או מקשקשים על דף, נכנסים לדברי אחרים באימפולסיביות, מרגישים שאתם חכמים אבל לא תמיד בא לביטוי ברמת התיפקוד? אם כן, דעו לכם שאינכם לבד . לקריאת המאמר המלא לחץ כאן.