יפית (40) השתתפה בסדנה של מיינדפולנס והרגישה נהדר בעקבותיה. בסדנה היא למדה למקד את תשומת ליבה למה שקורה לה בהווה, ברגע הזה באופן לא שיפוטי וחשה כי ככל שתירגלה יותר כך רמת הלחץ אותו חוותה ירדה. היא המליצה לחברותיה להצטרף לסדנה, ונתנה פידבק חיובי על ראיית חייה בצורה מודעת יותר. יפית התחברה במיוחד לתכנית אכילה מודעת ומסיום הסדנה ניסתה ליישם זאת בחייה. ואמנם הורידה ממשקלה מספר פאונדים, חוותה תחושה של שליטה וחוויה חיובית סביב אכילה. האכילה אפילו הפסיקה להיות מלווה ברגש אשם: ״אני חייבת לרדת במשקל אז למה לעזאזל אני אוכלת״?. אבל בהדרגה ככל שחלף הזמן מאז שהסדנה הסתיימה היא חזרה להרגליה הקודמים וחשה שאיבדה שליטה. בשלב זה חשה מתוסכלת, לחוצה וממורמרת על עצמה ופנתה אליי לעזרה.

יפית לא לבד. רבים מתקשים כמוה להתמיד בפעילות מסוימת לאורך זמן גם אם היא עוזרת להם. המשמעות של ההתמדה הינה תרגול בלתי פוסק ההופך לעיתים קרובות לאחר תקופה מסוימת להיות מונוטוני, משעמם, חסר ריגושים.

ולכן בדקנו ביחד עם יפית מה עזר לה בעבר להתמיד: “הייתי בתקופה רגועה בעבודה”. מי עזר לה: “החלטנו אני וחברה להשתתף בסדנה ביחד”. מה לדעתה יכול לעזור לה כיום להתמיד בדיאטה: “אולי צלצול בטלפון סלולרי שמזכיר לי פעמיים ביום לאכול”. בדקנו ביחד מה הציפיות שלה? האם יתכן והן לא ריאליות ומכשילות אותה? “אני רוצה להיות במודעות ובמיקוד כל הזמן”. האם קימים פחדים או חרדות המונעים ממנה להתמיד לאורך זמן. 

מחקרים מראים כי כולנו רוצים בשלב זה או אחר בחיינו ורובנו מצליחים לעשות שינוי באורח חיינו, אך החלק הקשה ביותר הוא התמדה. על מנת להתמיד חשוב לזכור כי שינוי והצלחה כרוכים בעבודה ממושכת ולכן אין להתייחס אל חוסר הצלחה ביום מסוים ככישלון אלא כאל חלק מתהליך השינוי. חשוב שכל אחד ואחת יבדקו עם עצמם ואפילו ירשמו על נייר ויתלו במקום בולט בבית למה החלטתם ללכת ללמוד בסדנה או בקורס, מה המיכשולים שאתם צופים בדרך, האם המוטיבציה האישית נבעה מרצון להימנע או להתרחק מאירוע או מחוויה מסוימת (למשל, אכילה בכמויות) או מתוך רצון להתקרב לחוויה חדשה (לאכול לאט ותוך כדי תשומת לב רבה וכבוד לאוכל). זיהוי מניע אישי יעזור לנו לגלות מהי המוטיבציה הפנימית שגורמת לנו להתמיד בתהליך השינוי באורח חיים. יפית גילתה כי המוטיבציה המרכזית שלה היא גיוון זמן האכילה וסוג המזון.

ההחלטה שלה לאכול בתשומת לב ובמודעות פעם אחת ביום, ולא בהכרח את כל הארוחות ביום, עזרה לה להפחית מתחושת הלחץ האישי בו הייתה נתונה (״אני חייבת.״ ) ולעלות את תחושת הסיפוק כי המטרה הריאלית מבחינתה כרגע היא להתמיד לאורך זמן. היא בחרה כל יומיים לשנות את זמן הארוחה אותה תאכל בתשומת לב ומודעות ואת סוג המזון.  

תומאס בקסטון טען כי ״עם כישרון רגיל ועם התמדה בלתי רגילה אפשר להשיג כל דבר״.